"אנשים אמנם יכולים ללמוד מי אתה, איפה אתה גר ובמה אתה עוסק לפרנסתך, אבל בסופו של דבר תצטרך לפתוח את פיך ולדבר. האישיות שאתה מקרין תהיה חייבת אז להתאים לזהותך הבדויה. משמעות הדבר, כך אמרת, מיכאל, היא לשלוט במדויק בהגייה ובאוצר המילים ולדייק בלבוש, באוכל המועדף עליך, בגינונים ובנימוסים. אמרת שאפילו טעות אחת בבחירת מילה עלולה להסגיר אותך. ואחר כך אתה, אתה עצמך, הסגרת אותי. הסגרת אותי מפני שידעתי יותר מדי על מעשיך."
את הדברים האלה קוראת רב-פקד מאי שדמי, פרופילאית במשטרת תל אביב, ביומנו של מטופל בבית חולים לחולי נפש בעיר. אחד הפסיכיאטרים במוסד נרצח, ומשם העניינים רק הולכים ומסתבכים והגופות הולכות ונערמות. החקירה שהתחילה בבית החולים, על שלל הדמויות הססגוניות המאכלסות אותו, מסתעפת ומרחיקה למחוזות של ריגול, תככים, ניסויים בבני אדם והחיבורים המפוקפקים שבין מערכות הבריאות למערכות הביטחון בארץ ומחוצה לה. בתוך כך מתאמצת מאי לנווט בין הגברים הסובבים אותה – מהאב שאכזב אותה בילדותה, דרך עמיתיה המאצ'ואיסטים במחלק הרצח, ועד לעיתונאי יפה התואר המסעיר את נשמתה – ולברר לעצמה מי היא בעצם, מה מניע אותה והאם אלה באמת החיים שהיא בוחרת לחיות.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
