"הֵם עוֹשִׂים אֶת דַּרְכָּם דֶּרֶךְ הַשָּׂדֶה. בֵּינְתַיִם כְּבָר שְׁעַת צָהֳרַיִם. הַשֶּׁמֶשׁ גְּבוֹהָה בַּשָּׁמַיִם וְחַם מְאוֹד. יוּ! הוּ! וְגוּ! חוֹצִים אֶת הַשָּׂדֶה. חַם לָהֶם וְהֵם מַזִּיעִים. הֵם מַגִּיעִים לַסֶּלַע עֲיֵפִים וּצְמֵאִים מֵרֹב מַאֲמָץ וַהֲזָעָה. אַךְ הֵיכָן נִתָּן לִמְצֹא מְעַט מַיִם לְהַרְווֹת אֶת צִמְאוֹנָם?"
אשת המערות יו! וילדיה הו! וגו! מנצלים את היום היפה לטיול ביער. אולם הם תועים בדרך ולא יודעים היכן הם נמצאים. חם להם והם צמאים. הספר מתאר את החיפוש שלהם אחר סימן דרך מוכר ואת הדרך חזרה למערה ולאגם הקרוב.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
