להגיע רחוק בלי ללכת

בית הגלגלים הוא בית שני לצעירים עם מוגבלות ואחד הארגונים הבולטים במדינת ישראל בסיוע ושילוב אנשים עם מוגבלות בחברה זה ארבעים וחמש שנה. הוא מציע מרחב של שוויון, שייכות ואמונה ביכולתו של כל אדם לתרום, להשתלב ולהוביל. 

חוק לרון הוא פרי מאבק ממושך המהווה פריצת דרך בשילוב האדם הנכה בשוק העבודה ושינוי התפיסה בהענקת קצבת הנכות גם לאדם הנכה היוצא לעבוד. 

ספר זה מתאר חלק מסיפור בית הגלגלים (1982 עד 2007) וסיפור חוק לרון (2002 עד 2014) השזור בסיפורו האישי של עו"ד אביעזר גרואר. 

סיפור זה שנמשך קרוב ליובל שנים, מסע ארוך שטרם הסתיים, מתחיל בבר המצווה של אביעזר שנחגגה יחד עם צעירים נכים וכולל תקופה של עשרים וחמש שנה בה שימש כיושב ראש פעיל של בית הגלגלים בהתנדבות. בתקופה זו הוא הוביל לצד מתנדבים נוספים, את הצמיחה של בית הגלגלים מארגון קטן לאחד הארגונים המובילים בתחום הסיוע והשילוב לצעירים נכים הכולל מאות חניכים ובוגרים ומאות מתנדבים, יזם והוביל תוכנית השמה לשילוב צעירים נכים בשוק העבודה ובחברה לרבות בתחומי ההיי-טק, קידם גיוס של מספר בוגרים ליחידות עילית בצה"ל (8200 ו-81), וכן הוביל את המאבק נגד חלק מן השכנים בהרצליה, לקבלת מגרש לסניף בהרצליה וההנהלה הארצית. בהמשך סייע אביעזר גרואר לשופט אפרים לרון ז"ל בעניין דו"ח הוועדה הציבורית לבדיקת ענייני הנכים ולאחר מכן סייע בחקיקת חוק לרון (כולל עתירה לבג"ץ).

להגיע רחוק בלי ללכת הוא עדות לחשיבותה של התקווה והאמונה בצדקת הדרך וכי אפשר לשנות מהיסוד דברים חשובים במדינה. 

אביעזר גרואר, יליד תל אביב (1953), נשוי לתמר (לבית מיזליש) ואב לארבעה, עו"ד פעיל, רס"ן (בדימ.) ביחידה 8200 (קב"ר).