לוּ יָכֹלְנוּ לִבְחֹן מִקָּרוֹב אֶת הַיָּם,
לִרְאוֹת מָה קוֹרֶה שָׁם בְּתוֹךְ הַגַּלִּים,
מִסָּבִיב לְאַצּוֹת וּלְדָגִים עִם שָׂפָם,
הֲמוֹנֵי טִפְּטִפּוֹת הָיִינוּ מְגַלִּים.
זֶהוּ סִפּוּרָהּ שֶׁל טִפַּת מַיִם אַחַת בַּיָּם שֶׁהֶחְלִיטָה לָצֵאת לְהַרְפַּתְקָה. בַּדֶּרֶךְ הִיא פּוֹגֶשֶׁת חֲבֵרוֹת מִכָּל הָעוֹלָם, מְגַלָּה אֹמֶץ וּמַנְהִיגוּת וּמִשְׁתַּתֶּפֶת בְּמַחְזוֹר הַמַּיִם.
טַל לֵוִי הוּא אִישׁ חִנּוּךְ, מְפַתֵּחַ תְּכָנִים בִּתְחוּמֵי מַדָּע וְחֶבְרָה וְחוֹבֵב חֹרֶף מֻשְׁבָּע. הַהַרְפַּתְקָה הַחָרְפִּית שֶׁל הַטִּפָּה טִפִּית הוּא סִפְרוֹ הָרִאשׁוֹן.