דָּנִיֵּאל, הַיֶּלֶד הֶחָדָשׁ שֶׁהִגִּיעַ לַכִּתָּה, הוּא יֶלֶד חָכָם וְיָפֶה, וּמִמַּבָּט רִאשׁוֹן רַן הַשְּׁמַנְמַן בָּטוּחַ שֶׁכֻּלָּם יִרְצוּ לִהְיוֹת חֲבֵרִים שֶׁלּוֹ. אֶלָּא שֶׁאָז מִתְבָּרֵר שֶׁדָּנִיֵּאל הוּא יֶלֶד אוֹטִיסְט, וְכֻלָּם מִתְרַחֲקִים. רַן, שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לְהִתְחַבֵּר לְיֶלֶד שׁוֹנֶה, מַצְלִיחַ לְהִתְיַדֵּד עִם דָּנִיֵּאל וְיַחַד הֵם יוֹצְאִים לְמַסָּע בְּעִקְּבוֹת הָאֶבֶן הַקְּסוּמָה. בְּמַהֲלַךְ הַמַּסָּע נִתְקָל רַן בְּהַפְתָּעוֹת רַבּוֹת שֶׁמּוֹבִילוֹת לְתַהְפּוּכוֹת בְּחַיָּיו.
הַאִם דָּנִיֵּאל הוּא חָבֵר אֲמִתִּי, אוֹ אוֹיֵב בְּתַחְפֹּשֶׂת? הַאִם יַצְלִיחַ אֱלִיאָב לְגַלּוֹת אֶת סוֹד יַד הַפֶּלֶא שֶׁל רַן? עַל כָּל אֵלֶּה וְעוֹד בְּסֵפֶר נוֹסָף, מְרַתֵּק וּמְשַׁעֲשֵׁעַ בְּסִדְרַת יַד הַפֶּלֶא, הָאֲהוּבָה עַל הַיְּלָדִים.