"אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת טַיֶּסֶת," אָמְרָה נֹגַהּ. "לַחְצוֹת אֶת
הַשָּׁמַיִם הַכְּחֻלִּים, לָשׁוּט מֵעַל הָעֲנָנִים וְלָעוּף."
"אֲניִ רוֹצֶה לִהְיוֹת טַיָּס. בָּנוֹת לאֹ יְכוֹלוֹת לִהְיוֹת
טַיָּסוֹת," אָמַר רוֹעִי.
"אֵיזֶה שְׁטוּיוֹת! בָּנוֹת יְכוֹלוֹת לִהְיוֹת מָה שֶׁהֵן רוֹצוֹת.
בּוֹא נַעֲשֶׂה תַּחֲרוּת וְאוֹכִיחַ לְךָ," הֵשִׁיבָה נֹגַהּ.
נֹגַהּ חוֹלֶמֶת לִהְיוֹת טַיֶּסֶת בְּחֵיל הָאֲוִיר. הִיא מְטַיֶּלֶת בֵּין
שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְתוֹהָה אֵיךְ תּוּכַל לְהַגְשִׁים אֶת הַחֲלוֹם.
הַכְּנָפַיִם שֶׁל נֹגַהּ הוּא סִפּוּר הַעֲצָמָה לְכָל מִי שֶׁלּאֹ חוֹשֵׁשׁ
לִפְרֹשׂ כְּנָפַיִם וְלָעוּף.
גַּם אַתֶּם יְכוֹלִים.