אחד מהפרובינציה

הכי ריגש את בן אבנרי לצייר תחתים מרוחים על הרצפה המאובקת בחדרו במלון המיתולוגי בתל אביב. הוא היה חייל מהפרובינציה שאהב לצייר נשים והן אהבו שהוא מצייר אותן.

סוזי ג´רבי סידרה לעצמה מדים שיושבים היטב על השדיים, והאחים שלה הרביצו לחשודים בהצצה. כשהייתה לכוהנת הגדולה מאמסטרדם כבר התחילו זיפי הזקן של בן לנשור, ואפילו לצייר את קארן גמורה משיזוף כבר לא עזר לו.

מאוחר מדי הבין שהוא איננו צייר, שאהבתו הראשונה לא מרפה ממנו והצייר הוא בכלל יובל הצנחן ההרוג מהעמק. בן אבנרי משוגע על מזגנים בסניפי בנק וטיולי ג'יפים, עוזב את הפרובינציה אך ממשיך להיות נפקד בחייו.

זהו רומן שנון ואופטימי שמתפקעים בו מצחוק ומאהבה, ומנגבים דמעה קטנה, מתגעגעים ובעיקר - רוצים עוד.

עמוס טלשיר נולד ב-1950 בקיבוץ מעלה החמישה וגדל בבאר שבע. בעבר היה קופירייטר ופרסומאי בכיר, ממייסדי הפרסום באינטרנט. היום הוא סופר ונגר. אחד מהפרובינציה הוא ספרו השישי. ספריו הקודמים: "טרזן יופיע פתאום" בהוצאת מטר, "כמו כלבים מחוברים" בהוצאת ספרית פועלים, "מאמין קטן" בהוצאת בוסתן, "אלוהים אוהבת אותי" בהוצאת חרגול/עם עובד ו"אריה פצוע" בהוצאת ידיעות ספרים.