הַסִּדְָרה כּוֹחַ הַנסְִּיכוֹת הִיא סִדְרַת סְפָרִים חַדְשָׁנִית. גִּבּוֹרוֹת הַסִּדְרָה הֵן נְסִיכוֹת אֲמִתִּיּוֹת, אַךְ בָּהּ בָּעֵת הֵן חֲזָקוֹת, חֲכָמוֹת וְעַצְמָאִיּוֹת וְלוֹחֲמוֹת בְּכוֹחוֹת מְשֻׁתָּפִים לְמַעַן בַּעֲלֵי הַחַיִּים וּלְמַעַן עוֹלָם טוֹב וְיָרֹק יוֹתֵר. מִיָּד עִם צֵאתָהּ לָאוֹר הָפְכָה הַסִּדְרָה שׁוֹבַת הַלֵּב לְרַב–מֶכֶר עוֹלָמִי.
לוּלוּ, הַנְּסִיכָה הָאַמִּיצָה וּשְׁחֹרַת הַשֵּׂעָר, אוֹסֶפֶת לְחַדְרָהּ שֶׁבָּאַרְמוֹן גּוּר אֲרָיוֹת שֶׁנִּנְטַשׁ בַּעֲרוּץ נַחַל. הֵיכָן אִמּוֹ הַלְּבִיאָה? וְהֵיכָן אֶחָיו הַגּוּרִים? הֲרֵי רַק יוֹם קֹדֶם לָכֵן רָאֲתָה אוֹתָם לוּלוּ מִשְׁתּוֹבְבִים בְּאשֶׁר בַּטֶּבַע! לוּלוּ מַזְעִיקָה לְעֶזְרָה אֶת חַבְרוֹתֶיהָ מִ"כּוֹחַ הַנְּסִיכוֹת”. יַחַד הֵן יוֹצְאוֹת לְהַרְפַּתְקָה נוֹסֶפֶת. הַאִם יַצְלִיחַ הַכּוֹחַ לְחַלֵּץ אֶת הָאֲרָיוֹת מִן הַשֶּׁבִי וּלְהָשִׁיבָם אֶל מֶרְחֲבֵי הַטֶּבַע הַפְּתוּחִים?