רוב המטופלים שלי נוטשים אותי אחרי המפגש הראשון.
כנראה שקשה להם עם הצורה בה אני מקבלת בשלווה את היותם זרע אקראי בגלקסיה.
כשאני מעמתת אותם עם שאלות כמו:
מה קורה אחרי המוות?
האם שמת לב שאין לך אפילו מחשבה מקורית אחת משל עצמך?
איך זה גורם לך להרגיש שאם לא היית נולד אף אחד לא היה שם לב?
הם בורחים.
לא כולם,
חלק קטן ואמיץ נשאר. לאורך זמן.
הם עוברים מסע עם עצמם שבסופו הם מצליחים לקבל את החיים כפי שהם, הם מסוגלים להתבונן בשאלות הגדולות על אף החרדה, להטיל ספק בתבניות מוקדמות ואף לחשוב באופן יצירתי ומשחקי על חייהם.
זיקקתי לתוך הספר 10 נושאים מרכזיים שבסופם, אם יש לך מספיק אומץ והומור -
אתה עלול להחזיר לעצמך את השליטה בחיים ולהתחיל לחיות במלוא מובן המילה שהרי
"אין לך גורל שאי־אפשר להתגבר עליו על־ידי הבוז" - אלברט קאמי
מאיה פרידמן היא פסיכולוגית חובבת פילוסופיה שאוהבת להטריל את המטופלים שלה.