חוֹלֶד אָהַב אֶת הַמְּחִילָּה הַחֲמִימָה וְהַשְּׁקֵטָה שֶׁלּוֹ,
אֲבָל בּוֹקֶר אֶחָד קָרָה דָּבָר מוּזָר.
חוֹלֶד שָׁמַע קוֹלוֹת צְחוֹק רָמִים מֵעָלָיו.
הַמְּחִילָּה שֶׁלּוֹ מַמָּשׁ רָעֲדָה. גּוּשֵׁי עָפָר נָפְלוּ מֵהַתִּקְרָה.
מָה קוֹרֶה שָׁם בַּחוּץ?
חוֹלֶד הֶחְלִיט לְהָצִיץ...
חוֹלֶד מְחַפֵּשׂ חָבֵר מֵאתֵ נַנְסִי אַרְמוֹ בּוֹחֵן בְּכִישָּׁרוֹן וּבְהוּמוֹר אֶת כּוֹחָהּ שֶׁל הַחֲבֵרוּת גַּם בִּרְגָעִים לֹא צְפוּיִים, וְאֶת יְכוֹלְתָּם שֶׁל שְׁנֵי הֲפָכִים לְהַשְׁלִים זֶה אֶת זֶה וְלִתְמוֹךְ זֶה בָּזֶה.