לָמַדְנוּ כְּבָר שֶׁלְּמִנְהֶרֶת-הַזְּמַן יֵשׁ דְּרָכִים שׁוֹנוֹת וּמִשְּׁנוֹת לְהַכְנִיס אוֹתָנוּ אֵלֶיהָ. אֲבָל הַפַּעַם זֹאת הָיְתָה דֶּרֶךְ מִשְׁנָה בְּמֵיחַד, בֶּטַח לֹא תַּאֲמִינוּ אִם אֲסַפֵּר לָכֶם שֶׁנִּכְנַסְנוּ דֶּרֶךְ... טוֹב, לֹא כְּדַאי שֶׁאֲקַלְקֵל לָכֶם, עָדִיף שֶׁתִּקְרְאוּ בַּסֵּפֶר.
הָיְתָה לָנוּ מְשִׂימָה: לִרְאֵין אֶת יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי. רָצִינוּ לִשְׁאֹל אוֹתוֹ עַל טָהוֹר בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ וְעַל חַג הַחֲנֻכָּה, וְאָז נוֹדַע לָנוּ עַל הַמְּלַכֶּדֶת שֶׁמְּתַכְנְנִים לְלוֹחֲמִים שֶׁל הַמְּכַבִּים. כְּשֶׁהִגַּעְנוּ לִיהוּדָה הַמַּכַּבִּי, לְסַפֵּר לוֹ עַל כָּךְ, הִתְבָּרֵר לָנוּ שֶׁהוּא מֵכִין לְיוֹנִים מְלַכֶּדֶת גְּדוֹלָה עוֹד יוֹתֵר, מַפָּלָה שֶׁהֵם אֲפֵלוֹ לֹא חָלְמוּ עָלֶיהָ. וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר? הַאִם תַּאֲמִינוּ שֶׁיְּהוּדָה הַמַּכַּבִּי רְאִין אוֹתָנוּ, וְלֹא לְהֵפֶךְ?