חיוך הגדי

בשנת 1972 נופל חייל ישראלי בשבי דמיונו של זקן ערבי עיוור למחצה, מטורף למחצה, הבורא את עולמו מידי רגע מתוך סיפורי אגדה מרהיבים שהוא מספר לעצמו. לאט נרקמת כלהמציאות שסביבו אל תוך אגדותיו: הכפר ענדל בגדה המערבית, שבו הוא חי מילדותו, הצבאהישראלי השולט בו מאז 1967, החייל ההולך שבי אחרי סיפוריו וחוכמתו ומנסה לפתורבעזרתו את חידת השקרים שמהם היו עשויים חייו מבלי שהבחין בכך. "חיוך הגדי" הוארומאן על התפכחות. על זרות חדשה בין אדם לכל מה שהאמין בו. בדיקה של תהליכיההישחתות האנושית הנגרמת ממגעו של אדם בעוול ובשקר ובקשת מיפלט בהזיה מפני ההוויההאלימה של הכיבוש, המנגעת את הכובש והנכבש כאחד. גיבוריו של גרוסמן נעים בתוךפאראדוקסים רגשיים של עוינות, פחד, קירבה וידידות. המציאות החברית-פוליטית שלהםהופכת מטאפורה לדראמה הריגשית-פסיכולוגית שבתוכם. הספר שזור פרטי מציאות - מאירועיםועד לצמחים וריחות - שהם פריצה חדשה בפרוזה העברית.

"- - קצמן מרכין את ראשו וממתין בכאב למכתו האחרונה של אורי על עורפו. אבלאורי משתהה. מענה אותו. ובשתיקה הספוגה צער קצמן מבין פתאום דבר מה אודות עצמו: שהכזבים, מה הם, שבבי מגנט זעירים שנפלטו אל מחוץ לאמת, ואחר כך הם מתחילים למשוךולקרוע מבשרה קרעים קרעים ומכסים בה את עצמם, עד שהם נראים כמוה בדיוק, וכבר אין זוכרים מה אוחז את הקרעים הללו יחד".