n":[["$","div",null,{"className":"h-5 w-24 rounded bg-ev-bg-card-subtle animate-pulse"}],["$","div",null,{"className":"h-10 w-full rounded-full bg-ev-bg-card-subtle animate-pulse"}],["$","div",null,{"className":"h-10 w-full rounded-full bg-ev-bg-card-subtle animate-pulse"}]]}]]}],["$","div",null,{"className":"h-px w-full bg-ev-border-subtle"}]]}] 4a:T754,

"היו פעמים שחשבתי שהילדים כלל לא שלי. שלא אני ילדתי אותם. שאני מגדלת ילדים של אישה אחרת. ילדים עזובים שמצאתי ברחוב ואספתי אל ביתי. ילדים שנקלעו לאסון. ילדים שנשדדה מהם תקווה. דווקא אז חשבתי טובות על עצמי. ראיתי איך אני צועדת בין הלהבות ומצילה את עורם, ממלטת את נפשם. הילדים האלה נולדו מחדש בידיים שלי. בשעה שהוריהם לא גילו אחריות ונשרפו למוות."

במהלך ימים ספורים, כשחורף מר ואכזרי משתולל בחוץ, על רקע משבר קיומי מתמשך, ורגע לפני שהיא מאבדת לחלוטין שליטה על חייה, מחליטה אם צעירה, ילדה כמעט בעצמה, לקחת את שני ילדיה ללונה פארק.

מחר ניסע ללונה פארק הוא יצירה טרוּפה, מסוחררת ולופתת, המעמידה במרכזה אישה שבדידותה — דווקא בתוך המרדף הנפשי אחר האימהות הטובה, הבלתי־מושגת — קורעת את הלב בעוצמתה.

הרומן החדש של אילנה ברנשטיין הוא דיסטופיה אימהית, מסמך אמיץ ונוקב, שאין בו רגע של מנוחה, המאפשר הצצה אל המגירה העמוקה והאפלה ביותר של הלא־מודע האימהי.

מחר ניסע ללונה פארק הוא ספרה השנים עשר של אילנה ברנשטיין. קדמו לו: "שארה כסותה עונתה", "חלמתי שאני ער", "עכשיו זה כתוב", "מושבת האהבה", "ימי ראשית", "בקשתה האחרונה" ועוד.