מה זה לשמוע? מה זה להרגיש?

נראה שההיזקקות הטבעית והמובנית־מאליה לכישורים בסיסיים אלה, דוחקת את השאלות. הצורך האישי עולה עליהן והוא שמכתיב לשני הגיבורים בספר זה את הכמיהה והניסיון להשיג את מה שאין עבורם.

רוני ויוֹחי חיים בשני מקומות שונים, בשני זמנים שונים, ולמעשה נטועים בסיפורים נפרדים. האחד גבר צעיר שגדל במושב בדרום הארץ, והשני פנסיונר המתגורר ברמת גן. לכאורה אפשר שהעולמות האחרים של השניים מציגים עלילות מבודלות. אולם, באקראיות של זמן ומקום, בנקודות ההשקה ביניהם, מתחיל ונרקם סיפור משותף שאפשר והוא מתאר דמיון, השלמה וניגוד בין יוחי לבין רוני.

האחד מבקש להקים את עצמו מחדש בתל אביב, לאחר שהחליט לעזוב את הבית במושב, להשאיר שם את אמא שלו עם סבתו החולה, תוך אמונה שאולי לא רק מהלך חייו ישתנה, אלא גם הליקוי הגופני הטבוע בו ייעלם, וכך יהפוך "רגיל כמו כולם". השני לעומתו משתוקק להתרגש מחדש, ובמין מחשבה פזיזה, לראשונה בחייו הוא מגיע אל מרחב זר ולא מוכר לו – עבודה באופרה הישראלית בתור ניצב, ובאותה הזדמנות אולי גם יתאהב ויצליח להרגיש מגע כמו שצריך.

עד כמה התקווה להשיג את מה שנדמה כל־כך מהותי ליוחי ולרוני, מצליחה לקרב אותם אל המימוש העצמי, או שמא מונעת בעדם מלאחוז באותו מימוש? המתח הזה עומד בבסיס הספר והוא נעשה באמצעות לשון בהירה וחסרת יומרות, כנה ומאוד ויזואלית. אם הגיבורים נמצאים במרדף לקראת תפיסת החוּשי־הבסיסי, הרי שהלשון כמו נותנת מענה למאמץ של הדמויות ומצליחה להעביר את המוחשי על היבטיו השונים בַּמרחב הסגור, בנוף, בחפצים ובהלכי־הנפש.

טלי שמיר ורצברגר

חלק כמו מים