״שנים רבות לאחר השואה הרגשתי דחף לתאר את הימים האפלים ההם. רציתי להעניק יד ושם להוריי ולהנציח אותם, רציתי להניח עוד אבן בפסיפס האיום של השואה, לספר סיפור מוכר פחות, על הבריחה ועל החיים ביער״.

זהו סיפור הישרדות מעורר השראה, סיפורו של אריה לוין, שהיה ילד בתקופת השואה, והתחבא ביערות עם משפחתו. חייו מאז השחרור מחולקים בין שני עולמות: העולם של הימים השחורים של השואה שאינו מרפה והעולם העכשווי. עולמו המוגן והחם בקרב משפחתו בעיירה שבה גרו, נופץ לרסיסים עם הכיבוש הגרמני. המשפחה נשלחה לגטו ומשם הצליחה לברוח ליער. המחבר מתאר את קורותיהם של חמישה מבוגרים ושני ילדים בבור במעמקי היער במשך שישה עשר חודשים, הפחד התמידי להתגלות והפוגות של תקווה, כמו כן את המגעים ההכרחיים והמסוכנים עם האיכרים בסביבה. כל יציאה לכפר להשיג אוכל הייתה התנסות ברולטה רוסית. השואה הכתה במשפחה.

לאחר שחרור האזור על ידי הצבא האדום, הספר מלווה את אריה ואת אחיו הצעיר נתן, לבית הילדים היהודי ובית הספר הצמוד לו בווילנה, שהחזירו אותם לחיים והיו להם לבית חם אחרי שנות התופת. בהמשך מתוארים תהליך ההתבגרות, שהייה של כשנה וחצי בפולין, העלייה לארץ, הקמת משפחות ובניית החיים, צעד אחר צעד.

אריה לוין לא הפסיק גם בעשורים המאוחרים לחייו, לנסות ולהבין את מה שנראה שהוא מעבר להבנה האנושית. מהם גבולות הרוע האנושי? מה מקורו? איך שכנים יכולים להפוך בין לילה לאויבים? מהם לקחי השואה, בעולם שבו האנטישמיות הולכת וגוברת?

אריה לוין הוא אב לארבעה, סב ל־13 נכדים וסבא רבא ל־7 נינים. הוא שימש כפרופסור אמריטוס בפקולטה למדע והנדסה של חומרים בטכניון. במהלך השנים היה פרופסור אורח באוניברסיטאות ומכוני מחקר בישראל וברחבי העולם. אריה הרצה וסיפר את סיפור השואה שלו בפורומים רבים.

לב אריה לוין

המשא שלי