אחרי שנישואיה מתרסקים, סופרת איסלנדית בת 30 ומשהו יוצאת למסע שהוא פנימי לא פחות מאשר פיזי, אל ההיסטוריה והמיתולוגיה של ארצה. הסופרת, בת דמותה של אייברסדוטיר, מחפשת תשובות לשאלות הגדולות, מבקשת לעצמה צורת חיים אחרת, מתקדמת יותר, אך כזו ששואבת כוחה מהמבנים המשפחתיים של העבר. להיות בקשר, אך עם זאת להיות חופשיה, לא להיות תלויה, לא להיפגע שוב. ובעיקר לבחון ולבדוק מחדש את כל המוסכמות הישנות.

שיעור נהיגה/ דורתה נורס

מאוד פילוסופי והגותי, אבל לא במובן המעיק.

היא מבקרת בחלקים הנידחים והיפים ביותר של ארצה עוצרת הנשימה, מחלקת את זמנה לפי חגים פגאניים עלומים וקדומים, כמו ימי ההיפוך של עונות השנה ומופעי הירח המשתנים. היא מנסה לשחרר את כל מה שהיא יודעת על החיים ולהתחבר לכוחות הקדמוניים, הראשוניים, של אמא אדמה.

המסע נע בין הפילוסופי לאמנותי ובין איסלנד לביקורים קצרים במקומות אחרים, אבל הלב נשאר תמיד במולדת הקפואה והיפהפייה. אם להיות קצת בודהיסטים, העיקרון היחיד שמוביל אותה הוא אי ההיאחזות. היא סבלה שנים מלהיות כבולה לאדם אחד ולמקום אחד ועכשיו היא זקוקה לחופש שלה. אז היא לא נצמדת ולא נאחזת, וזה תופס לגבי אנשים ומקומות, אבל גם לגבי רעיונות – מה שהופך את "בין חורבות ליבי" לטקס מבריק ומזהיר לחלוטין בהגות הצלולה שבו.

צריך להודות שיחסית לספר מסע בהגדרה – לא קורה פה יותר מדי. לא כולם יתחברו.

ילווה אותה בדרכה בן הזוג שלה און אנד אוף, איש הציפורים, שאיתו אפשר לדבר על הכל ולשתוק, להיות ביחד ולחוד. הצפר הוא הפרטנר המכיל המושלם, שנמצא שם כשצריך אותו ומתפוגג אל תוך הרקע כשהיא מעדיפה להיות לבדה. בעולם מושלם, כל הגברים היו כאלה.

"כמה המלנכוליה יפה כאשר היא קרובה כל כך לאדמה".

סיור קרחונים וגייזרים באיסלנד הקרירה, הכי קרוב לקרקע מוצקה.

עוד ספרים של אייברסדוטיר, עוד ספרים מאיסלנד ועוד תרגומים של הוצאת לסה המבטיחה.

.הזמן הוא המשבר הכלכלי של 2008. העולם כולו מחשב מחדש את דרכו, מהרהר שוב בקפיטליזם ובאלטרנטיבות למבנים הכלכליים-חברתיים הקיימים, וכך גם אייברסדוטיר וגם אחיה הארכיאולוג, המכונה ינשופי, שאיתו אפשר לנבור בעבר ולחקור את שורשי הגנטיקה השבטית, לשאול אם היא זו שהופכת אותנו למה שאנחנו. כזה הוא "בין חורבות ליבי", ספר של שאלות כל כך יפות, שזה בסדר אם לא לכולן יש תשובות ברורות.