קייקו אוהבת לעבוד בחנות הנוחות. היא התחילה לעבוד שם לפני 18 שנה, כמשרה זמנית המתאימה לסטודנטית, אבל עכשיו היא כבר בת 36 ואין לה כל כוונה לעזוב. חנות הנוחות היא כל מה שקייקו צריכה בחיים, היא מארגנת את המציאות בתבנית מסודרת, מכניסה משמעות לעולם כאוטי והכי חשוב – יש לה חוברת הוראות יעילה שמסבירה איך להתנהג בכל סיטואציה אפשרית, וזה בדיוק מה שקייקו הכי רוצה וצריכה.

סיפור זמני/ רות ל' אוזקי

קצרצר, אך לא קל בכלל.

המשחק של מורטה, מהבולטות והמסקרנות בסופרי הדור החדש ביפן, חכם ומתעתע. קייקו מחקה את התנהגויות העובדים סביבה כדי להיות אדם נורמטיבי ולא להסתבך בצרות כמו בילדותה, כשהייתה מעורבת במספר תקריות אלימות. היא מעתיקה את חיתוך הדיבור של הצעירות סביבה ואת הבגדים והתיקים שלהן כדי לא לבלוט, כדי להתערבב בחברה. אבל אז עולה השאלה, האם לא כולנו כאלה? הרי אנחנו בסך הכל תבנית שנוצרה מכל ההשפעות שספגנו בימי חיינו, אז למה דווקא קייקו נחשבת ל"מוזרה"?

ועוד תעתוע: אנחנו קצת מרחמים על קייקו, יש לה מבנה אישיות כה "גבולי", עד שהדבר היחיד שהיא מסוגלת לו הוא עבודה בחנות נוחות, בלי "קריירה", בלי נישואין, משפחה וילדים. אבל קייקו כמעט תמיד מאושרת בדרכה, טוב לה, היא אף פעם לא כועסת על אף אחד, לא מתלוננת, לא סובלת, לא מתייסרת, לא מתחבטת – כאילו כל מה שרע בחיים פשוט פסח עליה. במובן מסוים, קייקו היא יציר הזן המושלם, אדם שהגיע לאיזון מופלא בכל החלקים של חייו, אדם מאושר בצורה הכי פשוטה ובסיסית שאפשר, וצריך להודות שאנחנו קצת מקנאים בה. מה עוד אפשר לבקש?

הספר הזה עושה חשק להיכנס להסגר ובידוד מרצון.

שיראבה, בן הזוג הזמני של קייקו, לוזר מוחלט ובטלן קיצוני, שחושב שלא התקדמנו הרבה מאז תקופת המערות ויכול להיות שהוא ממש צודק.

"יש לך הרבה מזל. את רווקה, בתולה ועובדת בחנות נוחות – שלוש הנכויות גם יחד".

בסניף yello של תחנת הדלק הרחוקה ממקום מגוריכם.

עכשיו ומיד. נשמח אם יתורגמו עוד ועוד מכתביה של מורטה לעברית בהקדם האפשרי.

הלוואי שכולם יכלו להיות כאלה פשוטים וצנועים, מסתפקים במועט ונטולי שאיפות והשתוקקויות כמו קייקו, אז למה אנחנו שופטים אותה כל כך לחומרה? ולמה כולם מסביבה מנסים לשנות אותה כל הזמן? למה מציקים לה? למה דוחפים אותה? קייקו היא האחר, השונה, הלא מקובל; מראה חדה ומצמררת על החברה האנושית כולה – וכמה שאנחנו מכוערים.