"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו", כתב לב טולסטוי, והסופרת האמריקנית המצליחה אן פאצ'ט החליטה לקרוא כך לספרה, "כל המשפחות המאושרות", שאכן נפתח במשפחה כזו מפרבר שטוף שמש של לוס אנג'לס, אבל היא לא תישאר כך זמן רב – ותהפוך להמשך הציטוט המפורסם, על המשפחות האומללות כל אחת בדרכה שלה. במשפחת קיטינג האבא הוא פיקס השוטר, האמא היא בוורלי המדהימה, ויש להם ילדה בת ארבע כשהם חוגגים כמו קתולים טובים את טקס ההטבלה לנצרות של בתם השנייה. הבית הצנוע והחם מלא אורחים וכך גם החצר – שוטרים, פרקליטים וכבאים ממלאים את עצמם באלכוהול שהביאו השכנים בנדיבותם, כיאה למסיבה אירית, וכולם שיכורים ושמחים. כך יוצא שעוזר התובע הכללי ברט קזינס מנשק את בוורלי המדהימה בחדר התינוקת, וזה גלגל השיניים הקטן הראשון שמניע עלילה מורכבת, רבת רבדים ותהפוכות. פאצ'ט מדלגת במיומנות של מספרת אמריקנית מעולה בין מקומות וזמנים, נעה מההווה לעבר ובחזרה, בין משפחות מתפרקות לאלו המוקמות מחדש רק כדי להתפרק שוב, ילדים שביתם באל-איי אך ליבם בווירג'יניה או להיפך, מבוגרים מותשים הרודפים אחריהם בין הבית לחצר, בין חוגים להסעות, בין מכוניות לשדות תעופה, בין החיים לבין עצמם. וכשהילדים כבר בוגרים, הם מוזמנים לטפל במבוגרים בחזרה עד שייכנעו ויסכימו לראות רופא, למען השם.

הקרקס הנסתר/ ג'ניפר איגן

קל במובן הנעים לקריאה.

הספר הוא פאזל מופלא על שתי בנות קיטינג וארבעת ילדי קאזינס, שהפכו בעל כורחם למשפחה אחת, אבל במקום לשנוא אלה את אלה בסגנון "הילדים שלי והילדים שלך מרביצים לילדים שלנו" - הפכו ליחידה מגובשת ששונאת באופן ממוקד דווקא את ההורים.

כל כך הרבה קרה מאז המסיבה ההיא בסיקסטיז ועד עכשיו, כל כך הרבה פרידות וכאבי לב, לצד רגעי אושר ושמחה פזורים – כשבלב ההתרחשות מוטלת כאבן שאין לה הופכין טרגדיה אחת נוראה, שתטיל צל כבד על המשפחה לדורי דורות ותשפיע על כל אחד מבניה באופן שונה לגמרי.

יש כאן ספר בתוך ספר, שגם הוא נקרא "כל המשפחות המאושרות", וזה קצת מלאכותי ומסורבל.

פראני, התינוקת מתחילת הסיפור, גדלה והופכת לאישה מרשימה, שפורשת מלימודי המשפטים ומעדיפה למלצר, עד שלילה אחד היא מוצאת על הבר את הסופר שהיא מעריצה.

"החיים הם שורה של אבדות. הם גם דברים אחרים, טובים יותר, אבל האבדות הן ממשות ודאית ומוצקה כמו האדמה עצמה"

קיץ בקליפורניה, ושיהיה כמה שיותר חם, כמו אצלנו.

אפשר בהחלט, פאצ'ט יודעת לספר סיפור, כל עוד אתם בסדר עם האמריקניות המופרזת שלה.

"כל המשפחות המאושרות" מספר על התשישות הזאת, של הגוף והנפש, שאנחנו בעצם קצת מאוהבים בעצב הבלתי נמנע שהוא חלק בלתי נפרד ממנה – סבל, אבל מהסוג הטוב.