ביקורת מזוית אחרת
רן בן-נון
ליסה טדאו חרשה את אמריקה ומצאה זהב טהור
תקציר מנהלים
מגי בת ה-23 ניצבת בבית המשפט מול האיש שלפני שש שנים הרס את חייה, מר נובל, המורה הנערץ שאיתו ניהלה רומן אסור כשהייתה תלמידת תיכון. מגי היא הראשונה מבין גיבורות "שלוש נשים", מסמך תיעודי נדיר על אהבה, תשוקה ומיניות נשית, שסחף את אמריקה בשנה שעברה. טדאו חרשה את היבשת לאורכה ולרוחבה במשך תקופה ארוכה כדי למצוא את הסיפורים שלה, ואז נצמדה אל הגיבורות בכוח, שתתה כל מילה, וכתבה אותן בכישרון עילאי. מגי, בתור התחלה, בהחלט הייתה שווה את המאמץ – היא בוערת מבפנים, קרועה, מתפוצצת, משתוקקת, שונאת ומאוהבת.
כמו מה זה
ערות/ תמר מור סלע
קל/כבד?
קל יחסית למסמך תיעודי, אבל ממש לא קליל.
למה כן?
הגיבורה השנייה של הספר, לינה, נזכרת באהבה הראשונה שלה מגיל 15, איידן, ובתחושות ההן של הנעורים – כאילו ליבך עומד לפרוץ מחזך מרוב אושר, כאילו את יכולה למות כי כבר עשית את שלך, חווית את כל הדבר המטורף הזה. אבל אז, בנעוריה, משהו השתבש באופן טראגי וכל חלומותיה התנפצו והיו לסיוט שאי אפשר להתעורר ממנו. האם אחרי עשרים שנה, כשהיא נשואה משועממת וחייה ריקים לגמרי, זה יכול לקרות לה שוב?
למה גם כן?
הצלע האחרונה והמסקרנת ביותר במשולש היא סלואן, בת עשירים מתוחכמת מניופורט שבאפ-סטייט ניו יורק, בה היא מנהלת מסעדה אנינה עם בעלה, השף ריצ'רד. כשהם מכניסים זרים למיטתם, זה פשוט מסעיר.
למה לא?
הספר הזה ירסק לכם את הלב, פיזית לגמרי, באחריות.
דמות לקחת
סלואן היא אלילה בשר ודם, אחת שאין ברירה מלבד לתאר אותה במונחים של שכינה. כשהיא עושה סקס זה מרגיש כמו כנסיה ובית בושת בעת ובעונה אחת, אובייקט של תשוקה טהורה עם חושים עילאיים ותודעת על, פיזית ונפשית, שקולטת את סביבתה ברמות אחרות של חדות ורזולוציה.
משפט לקחת
"באור מסוים היא נראית כל כך בטוחה בעצמה, שזה יכול להיות מפחיד – אחת שלא כדאי להרגיז אותה".
איפה קוראים?
חופשת שלכת סתווית במיין.
נחזור לעוד?
בהחלט, ונשמח אם טדאו תנסה גם כתיבת פרוזה.
השורה האחרונה
איך יכול להיות שסלואן אכן חיה וקיימת? ככה זה אצל ליסה טדאו – הכישוף מציאותי, הקסם אמיתי.