בשלב הראשון הן מארגנות אספקה. בשלב השני הן מנקות את הדם. בשלב השלישי הן הופכות אותו למומיה. בשלב הרביעי הן מסלקות את הגופה. ובשלב החמישי הן מנקות באקונומיקה. ככה הגיבורות של ברייתווייט הניגרית נפטרות ממה שנשאר מבן אדם. למה? כי איולה, היפה וקלת הדעת מביניהן, נוהגת לחסל את מאהביה, וזו כבר הפעם השלישית. ואז קורידה, האחות הפחות יפה אך יותר יעילה ומעשית, עוזרת לה להיפטר ממה שנשאר. קריפי? לא נכחיש זאת. איולה היא מעצבת אופנה מצליחה למדי, שמשווקת את מרכולתה באינסטגרם. קורידה, לעומתה, היא אחות בכירה בבית חולים, מועמדת ודאית למשרת האחות הראשית, והעלילה מסתבכת כשטאדה, הרופא המקסים שקורידה מאוהבת בו נואשות, מגלה עניין דווקא באחותה, כמו כולם. האם גם הוא יגמור כמו שלושת מאהביה הקודמים?

סוכנות הבלשיות מספר 1/ אלכסנדר מק'קול סמית

קליל, אך בהחלט מעורר חלחלה.

מבריק, מרושע ובעיקר מצחיק באופן כמעט לא נעים.

ברייתווייט מסתירה מאיתנו את הסיבה לשלושת מעשי הרצח. כלומר, שני הבחורים הראשונים היו מגעילים למדי ואולי זה הגיע להם, אבל השלישי היה פשוט איש מתוק, לפחות בעיני קורידה. מה הוא עשה שהרגיז את איולה כל כך והאם, כמו שהיא טוענת, גם טאדה, הרופא ההורס, הוא גבר ככל הגברים ולא המלאך שקורידה חושבת? האם גם לו בעצם מגיע למות?

באמת יש לנו כוח לכל כך הרבה דם ומיתות משונות בימים טרופים אלה?

איולה ירשה מאביהן את יופייה העז, ולאחר לכתו לקחה מעזבונו סכין ציד ארוכה וגדולה, שאמצעותה היא קוטלת את קורבנותיה. דאדי אישוז? בהחלט – איולה היא פסיכופתית לא קטנה, ואנחנו מתים עליה.

"אהבה. איזה רעיון חדשני".

בהפסקות, בין הספארי בקניה לטיפוס על הקילימנג'רו.

כן. יש כאן תגלית ספרותית אדירה.

הכי עצוב – לקורידה אין אף אחד שהיא יכולה בכלל לדבר איתו על מה שעובר עליה. את ליבה היא שופכת בפני המאושפז בתרדמת שבמחלקתה. יש לה אמא ואחות, אבל בעצם היא לבד לגמרי. וכמו תמיד אצל ברייתווייט, גם זה יוצא משעשע באופן הכי מריר וחמוץ שיש.