לא תמצאו זמן פילוסופי יותר מאשר זה שלפני המוות – זמן לסיכומים, תובנות, מילים אחרונות. זה מה שעושה אלכס. הוא מחליט לסיים את חייו בהליך המתת חסד בשוויץ ונפרד מהסובבים אותו, מביתו, מארצו, מכל מה שהיה שלו. אנחנו מלווים אותו בשדה התעופה, כשהוא מותיר לשני אחייניו מילים אחרונות: לא, הוא לא רוצה שילוו אותו הלאה וכן, הוא מדווח להם על מעט הרכוש שנשאר, הבגדים המסודרים, אוסף המאובנים המיוחד והכי חשוב – הגראס הרפואי – אולי יצליחו למלא איזה מרשם בימים הספורים שעוד נותרו. המוות הוא עניין בודד למדי שבינך לבין עצמך, אבל הוא שולח אדוות שנוגעות – לפעמים דווקא במקומות הכי כואבים.

לחיות טוב למות טוב/ כריסטיאן ברנרד

לא קל ולא פשוט, עניין של חיים ומוות.

מה שמציל את המצב הוא כמו תמיד, ההומור. יש לך תובנות שלפני המוות? שואל האיש שעוזר לו בשדה התעופה. "בטח, תשקיע בנדל"ן", משיב אלכס. ואיך זה מרגיש? "שמח שיכולתי לקחת חלק בכל הדבר הזה", במובן הכל, כל מה שיש. וכמה חבל ששכח להריח הדרים לפני הטיסה, ובעניין אחר – האם יש עוד טעם לשטוף ידיים בשירותים? כאילו, מה הסכנה? חיידקים?

מעבר למוות, ממשיכים החיים. למשל הטרמפיסט, עמוס הפילוסוף, שהזמין את אלכס לביתו, סלון פילוסופי אמיתי שבו אמרו שהכול בעצם פילוסופיה. מה שאנחנו עושים מהמציאות, מה שאנחנו לומדים ממנה, מה שאנו חושבים.

ובצד המטריד למדי, אלכס חושב – אולי הג'ינג'ית החמודה בתור לעלייה במטוס תרשה לו לגעת לה בחזה אם רק תדע לאן הוא טס? אין לזה שום הצדקה, בשום שלב בחיים.

דורית, אשתו של אלכס, הילדה החיוורת עם העיניים השחורות הגדולות שהייתה לאישה חכמה ומסעירה. הכי עצוב לנו בשבילה.

"וכל האנשים עמדו שם, וכל הבנים שעמדו לצד אביהם חשבו על מות אביהם, וכל האבות החיים שעמדו לצד בניהם חשבו על מות בניהם ועל מותם שלהם ועל מות אבותיהם, וכל האבות המתים לא חשבו דבר, כי הם כבר מתו".

חופשה על שפת אגם לוצרן, במהרה בימינו אמן ואמן.

כן. אסף שור הוא סופר עתיר הפתעות.

ובינתיים, מעל ראשו של אלכס, מתרקם משהו גדול, במובן הקוסמי – פיזיקאים, בהם גם ישראלים, מתכננים ניסוי בגלי כבידה. אצל אסף שור הכל פילוסופיה והכל כבידה – החלקיק האלוהי נמצא בנו, מעלינו, מסביבנו. אז מה המשמעות של המוות בתוך כל זה, ומהם החיים אם לא תודעה? להיות שם, להרגיש, לחשוב, להבין. לא צריך לעשות דברים גדולים מהחיים, מיוחדים, נדירים, כדי שהם יהיו בעלי ערך. צריך פשוט להיות שם כשהם קורים.