12 אנשים מקריים ברחבי העולם. 12 טיסות שלוקחות אותם מפה לשם, במרחבי החיים. ספרו הקצר והמתוחכם של סאלאי הבריטי מחבר ביניהם בחוטים דקיקים, המרמזים שאנו יישות אחת, אורגניזם על שיש לו כוכב אחד קטן ובודד, שכולנו נעים בתזזית בין קצותיו. זה מתחיל עם קשישה בריטית החיה בספרד וחוזרת מביקור אצל בנה החולה בלונדון וממשיך עם איש העסקים העשיר מדקר, סנגל, שיושב לידה במטוס ובבית מחכה לו בשורת איוב.

מרוץ שליחים/ אריאלה גולדמינץ

קליל למדי, ובעיקר קצר וזורם.

לכאורה אין שום קשר בין הדמויות, אבל המוח שלנו בנוי לחפש משמעות – וסאלאי יודע לנצל זאת עד תום.

אובדן מתחבר לאובדן בשרשרת אינסופית של טרגדיה וחידלון, וזה עמוק ומשמעותי.

כי בגדול, זה עדיין, בסופו של דבר, ספר של גימיק אחד, ולא משוכלל במיוחד.

המורה מהונג קונג שלפתע בגיל 60 מתאהבת ברופא שלה. בעלה ההמום מבקש ממנה להחליט עם מי היא רוצה לבלות את המשך חייה, אז בחופשה עם הרופא המורה מבינה שהיא מאוהבת בו עכשיו כפי שפעם הייתה מאוהבת בבעלה - ומכאן שהאהבה סופה לכלות. כלומר, אין לקבל החלטות חיים חשובות על סמך האהבה לבדה.

"זה תמיד היה רגע מרגש מאוד כשחרטום המטוס התרומם, כשחרטום המטוס התנתק מכדור הארץ — או שבעצם ההרגשה היתה יותר שכדור הארץ נופל ומתרחק".

ובכן, במקרה הזה באמת נראה שאין יותר מדי אפשרויות – זה ספר טיסה ממש בהגדרה.

אולי, לא בטוח. סאלאי הוא סופר חביב בהחלט, אבל ממש לא אחד שספריו הם קריאת חובה.

עוד אדם ועוד טיסה, עוד יעד ועוד מסקנה מדכדכת על החיים. יפה שהכל מתחבר ושכולנו קשורים – רק חבל שהחוטים שבינינו עשויים מעצבים חשופים וכואבים.