קוראים להם בכינוי הגנאי "תפוחים" – אדומים מבחוץ, לבנים מבפנים – והם משתייכים לגזע האינדיאנים העירוניים, אמריקנים ילידיים החיים בקהילת אוקלנד, קליפורניה. הסופר טומי אורנג', מבני הקהילה, הקדיש לה יצירת מופת נדירה ואכזרית, שהייתה מועמדת לפוליצר בשנה שעברה. "שם שם" עוקב אחר מספר רב של דמויות הנתונות בשלבים שונים של הכנות לפאווואו, אירוע הכינוס השנתי של האמריקנים הילידים באצטדיון המקומי. הראשון והמסוכן מביניהם הוא טוני לונגמן, ענק מבעית בגודלו שבגלל תסמונת אלכוהול עוברית נמצא אי שם על הספקטרום, אבל האינטואיציות שלו מדהימות, הוא יודע מה אנשים חושבים, מרגישים, מתכוונים לעשות – מנגנון הישרדות חיוני לסוחר סמים שמטרותיו מסומנות בדם.

טלגרף אווניו/ מייקל שייבון

כמעט קשה מנשוא, ספר שלא עושה הנחות ולא לוקח שבויים.

אורנג' עושה כבוד לשבט שלו: האינדיאני העירוני הוא הרי השורד האולטימטיבי, זה שהצליח להישאר בחיים גם בסביבה המודרנית והאכזרית ביותר, ההפוכה לדי-אן-איי שלו.

קולקציית הטיפוסים הכי רחבה, מגוונת, מרשימה, יצירתית ומרתקת שקראנו בספרות השנים האחרונות.

כי זה כמו בעיטה ישר לבטן הרכה, שאחריה קצת קשה לנשום.

דניי הוא קולנוען צעיר שמקבל מענק זעיר כדי להרים מחדש פרויקט תיעודי ישן שהחל דודו השיכור, לפני שנפטר משחמת הכבד. הוא רוצה לתעד את אנשי קהילת אוקלנד מול מצלמה, ללא התערבות. שיענו בסיפור קצר על שאלה אחת: אם אתם לא מפה, איך הגעתם לפה? ואם אתם מפה, למה אתם פה. פשוט ומבריק.

"אנחנו המעשים של אבותינו. ההישרדות שלהם. אנחנו הזיכרונות שאיננו זוכרים, שחיים בנו, הזיכרונות שאנחנו חשים, שבגללם אנחנו שרים, רוקדים ומתפללים כפי שאנחנו עושים".

אוקלנד אינה יעד תיירותי נחשק במיוחד, אבל אולי כדאי להגיע אליה רק כדי לחוש קצת יותר לעומק את אווירת הספר המופלא הזה.

באלף אחוז. אורנג' הוא אחד הקולות הבולטים והמבטיחים בספרות האמריקנית החדשה.

גיבוריו של אורנג' נאספים בזה אחר זה, בדרך לאיזה כור מצרף היולי, כמעט בניגוד לרצונם. הפאווואו שלו אינו סתם מפגש חברתי, אלא מעין מפץ גדול קוסמי, אדיר, משנה מציאות. אתם חייבים להיות שם.