הם שני אחים, בעלי חוה במונטנה. פיל, הבכור, בן 40, רזה וחכם, מסוגף וסמכותי, נוכחותו מעוררת כבוד ויראה. הצעיר, ג'ורג', בן 38, מוצק יותר, טוב לב וקצת איטי, משאיר לאחיו את מרכז הבמה. גיבורי הספר הקלאסי מ-1967, שזוכה כעת לתהילה מחודשת, הם טיפוסים בודדים ושקטים, שהקדמה מחלחלת לחייהם אט אט בתוך השבר הגדול של שנות ה-20 באמריקה. רוז, האישה שבה מתאהב ג'ורג', היא אם חד-הורית, אלמנתו של רופא שהתאבד כי היה אדם טוב מדי עבור המקום הנורא הזה, שבו קשה למצוא טעם לחיים. ואולי הטעם הוא פשוט אהבה. כשג'ורג' מוצא אותה לפתע, משהו במאזן האימה העתיק שבין האחים מתערער. פיל כבר אינו זכר האלפא המושלם, אדון הארץ, ואילו ג'ורג' אינו עוד היצור החלש והנרפה שהיה – הוא זוכה לאושר שאחיו לעולם לא יוכל לגעת בו.

הם יורים גם בסוסים/ הוראס מקקוי.

בהחלט כבד משקל, אך לגמרי שווה את זה.

זה ספר של אנדרסטייטמנט ואיפוק חמור, שכולו תיאורים קודרים ומדויקים החושפים את נבכי הנפש האנושית במקום החשוף והצחיח הזה, הארץ שבוחנת אותך עד לקצה גבול יכולתך, בודקת ממה אתה עשוי, איזה מן גבר אתה.

רוז הופכת לאשתו של ג'ורג' ופיל מתאכזר אליה, אך מתחבר לבנה הרגיש והנבון פיטר. סוואג' מלווה את התהליכים האלה באיטיות סבלנית ושוזר אותם לאקורד סיום גאוני, מהמבריקים בספרות המאה ה-20. אל תגלו.

כי זה ספר עגום, מדכא להחריד וכמעט נטול תקווה.

איזה מן גבר הוא פיל? קשוח מכולם, מתנשא ומסתיר סוד שבאותם ימים לא ניתן היה לספרו לאיש. בזלזול שלו בבוקרים הצעירים, חובבי הבגדים והראינוע, יש שמץ כמעט בלתי מורגש של קינאה, או אולי אפילו, הס מלהזכיר – משיכה.

"ככל שאנשים בּוּרים יותר ככה גדול יותר הצורך שלהם להתקשט".

חוות בודדים בנגב, או כל מקום שבו אין צורך לדבר עם אף אחד.

יתורגמו כל כתבי תומס סוואג' לעברית לאלתר!

רזה, קשוחה, חשופה ומאופקת – ככה אנחנו אוהבים את הספרות שלנו.