לקראת סוף המאה ה-21 מגיעה תוחלת החיים בישראל ל-115 שנים בממוצע. גיבורת "בשר", בוהקת, רק בת 89, מחליטה ללכת למועדון בשר מחתרתי שמתקיים מתחת לרדאר מאז שאכילתו הפכה ללא חוקית. היא תיקח להרפתקה את נכדתה רות, לכבוד יום הולדתה התשיעי. ההרפתקה הקטנה והשובבה בניחוח עברייני קליל של הסבתא ונכדתה מידרדרת במהירות לדרמה מצמררת ואף מסוכנת. לאכול בעלי חיים זה לא מצחיק ולא משעשע כלל וכלל, עניין שאין להקל בו ראש. לא בעתיד – וגם לא עכשיו.

לאכול בעלי חיים/ ג'ונתן ספרן פויר

קליל כמו מיגרנה מתמשכת.

נחמד לחשוב על עתיד שבו מפלגת המרכז השלטת היא "החלביים", האוחזת באידיאולוגיה צמחונית ואילו באופוזיציה יושבים "הקינואיסטים" הטבעונים. ישראל של "בשר" מצטיירת כמקום נורמלי, חלק מאיחוד מדינות המזרח התיכון, שבו עוסקים בצרכים האמיתיים של האזרחים, אחרי שכל ענייני הגבולות נפתרו כבר מזמן.

גם עניין הצמחונות נראה הגיוני להפליא. תעשיית הבשר גבתה מכדור הארץ את כל המשאבים בעודה מרעילה את יושביו, כשבמקביל תחליפי הבשר הפכו זולים וטעימים יותר. את כל זה מספרת בוהקת לנכדתה באופן אורגני ונעים, שמשתלב יפה בעלילת הסיפור.

שביט לוקח את הטבעונות גם למקומות לא מובנים מאליהם, שלא לומר בעייתיים ממש. למשל, מה עם זכויות החרקים למיניהם, כולל המכוערים והעוקצים? וחמור מכך, מה עם זכויות העוברים, התינוקות שעדיין לא נולדו? בקצה שלה, האידיאולוגיה הטבעונית פוגשת את החשיבה הימנית קיצונית הריאקציונית והחשוכה ביותר- זו שפוסלת אפילו את זכות האישה על גופה.

בוהקת צלולה, חדה ומשועממת להחריד בבית האבות היוקרתי בו היא מבלה את ימיה מאז שבעלה הלך לעולמו. דמות בהחלט חביבה לפרקים.

"המהמורות שבדרך הרתיעו אותה בגלל אותו רפיון שהנחה את ימיה זה שנים רבות. עכשיו הרגישה שהמרי סוף־סוף מושל בה, מכוון את מהלכיה בעוצמה".

במטבח, כשמחכים לתבשיל הקינואה שיתרכך.

לא סביר. לא נעים להכליל, אבל זה העניין עם הטבעונים - הם תמיד כל כך רציניים.

חלק ניכר מהספר מוקדש, מטבע הדברים, להטפה צמחונית/ טבעונית שגרתית, המשלבת ביעילות רבה קיימות עם מוסריות וכמו בחיים, ברור שהם צודקים, אבל למי יש כוח לעוד סיבוב, אחד מאלף, של ההטפה הצדקנית הזו?