אנחנו מכירים את טרומן קפוטה, מגדולי הסופרים האמריקנים במחצית השנייה של המאה ה-20, בזכות רומאנים מופתיים כמו "ארוחת בוקר בטיפניס" ו"בדם קר", ועכשיו מגיעה הזדמנות מרגשת להכיר אותו גם כאשף נדיר של סיפורים קצרים. הקובץ מתחיל בקצרצרים של קפוטה מראשית שנות ה-40 ומתפתח בהדרגה ליצירות ארוכות ומסעירות יותר מהמשך דרכו הספרותית הנפתלת.

12 סיפורים/ ויליאם פוקנר

ממש לא קל, אבל לגמרי שווה את זה.

בסיפורים הפותחים את הקובץ המבט הקר והציני הידוע של קפוטה חודר בקלילות אכזרית דרך הקודים החברתיים שמפעילים אותנו. הוא חושף את סודות החיה העירונית הניו יורקית באופן מעורר השתאות וחלחלה – חוויה אנתרופולוגית של תאונה בהילוך איטי, שלא ניתן להסיר ממנה את העיניים.

בהמשך מפליג הקובץ לעבר סוף שנות ה-40 ואל עלילות עמוקות כמו "ילדים בימי ההולדת שלהם", סיפור ממעמקי אלבמה, שנפתח בטרגדיה, ילדה שנדרסת על יד אוטובוס, אך מתפתח לטקסט רב השראה וקסם, על בת התופרת שהגיעה ממיסיסיפי. כל הבנים מתאהבים בה, והיא בתמורה מלמדת אותם שיעור באהבת אדם וסובלנות לאחר, אפילו עם צבע עורו שונה.

עדיין, הרומאנים הגדולים של קפוטה הרבה יותר שווים ואיכותיים.

הסיפור המרשים בקובץ הוא "אדון אומללות", פנטזיה גותית קודרת בעלת סממנים מיסטיים, על עשיר מסתורי שמשלם לאנשים עבור החלומות שהם מספרים לו ולמעשה גוזל אט אט את נשמתם. סילביה, צעירה בודדה, עוזבת את עבודתה וחבריה ומתמכרת למר אומללות, בשקיעה שכולה תוגה אינסופית יפהפיה.

"ואף פעם לא נישקו אותך..." היא צחקה, לא מהקלישאה אלא מתשובתה. "אנסו, אתה מתכוון."

באייר בי אנד בי בניו יורק, עם חדר שמשקיף אל ההאדסון.

ככל שיתורגמו לעברית עוד כתבים של קפוטה, נקרא את כולם שוב ושוב.

בסיפור האחרון בקובץ, "חג מולד אחר" מ-82', שנתיים לפני מותו של קפוטה, ילד בן 5 מאלבמה עושה את חג המולד בניו אורלינס, אצל אביו המרוחק, מעין ג'יגולו במקצועו, שמנסה להחדיר קצת בינה ותרבות ליצור הפרא הנבער וירא השמים שהתגלגל לפתחו. מגע סופי של חמלה וחסד, רגע לפני הפרידה הגדולה, וחוליה אחרונה בשרשרת של פניני ספרות מושלמות.