דגלאס, גבר בן 54, אוהב את אשתו היפה, בנם המתנכר בן ה-17 ועבודתו כביולוג, אבל הכל נופל לו על הראש כשהאישה מודיעה, רגע לפני טיול משפחתי באירופה, שהיא מתכוונת לעזוב אותו, ובנו מחליט להיות אמן. האם באמצעות הטיול יצליח דגלאס להחזיר אליו את אשתו ובנו? וכמה שנון ונוגע ללב זה יהיה? ובכן, תסמכו על דיוויד ניקולס, שכותב כאן בקצב ובמיומנות שלא ישאירו אף דף בלתי הפוך.

ניק הורנבי המוקדם פוגש את יאיר לפיד המאוחר. על כל הטוב והרע.

קל ואפילו מחולק ל-180 פרקים קצרים תחת כותרות חכמות. כולל רומן לוהט בין דגלאס וקוני (אשתו) הצעירים, מותה הסופי של האהבה בין השניים, וסיפור אחד קורע-לב על בתם הראשונה, שמתה בעריסה. כל זה כתוב בקלילות סוחפת של רומן טיסה משוקע.

כי הגיבור – שמרן ומרובע ועדיין מצחיק ושנון וכואב ואוהב – הוא האבא שכולנו עלולים להיות. וכי המסע שלו להחזרת משפחתו הקטנה לחיים הוא כל כך בלתי אפשרי וחסר סיכוי, עד שאתם רק רוצים להגיע לסוף כדי לדעת איך, לכל הרוחות, הוא עשה את זה. למקרה שיום אחד תצטרכו.

כי החיים הם מה שקורה לאנשים שבסך הכל רוצים להעביר את החיים, וכי "אנחנו" ייתן לכם משפחה שתרגיש ממש כמו שלכם, רק עצובה ומצחיקה יותר.

כי כבר קראנו גברים לוזרים עם משברי אמצע החיים בשנים האחרונות. וכי לפעמים – מרוב חזרות לאחור – לוקח לספר זמן להתקדם קדימה. וכי זה לא ספר חובה. זה ספר זכות.

קאט, חברתו המטונפת למדי של בנו בן ה-17 של הגיבור. נגנית רחוב שמתפרנסת מביצועי אקורדיון ל-"Psycho Killer" ו-"Sweet Child of Mine" וגם צמחונית אדוקה "חוץ מכל מה שקשור לבשר משומר".

"ואז עמדנו והתפשטנו משני עברי המיטה שעשינו בה אהבה 90, 80 ואז 70 אחוז מהלילות. היינו עדים לכל המיחושים הקטנים, קלקולי הקיבה והדלקות, ציפורני בהונות מעוותות, שערות שצומחות פנימה, שלפוחיות ופריחות שהסירו את הברק מהאדם שהצגנו בהתחלה". (על גוויעת הזוגיות לאורך זמן. יפה, לא?)

במיטה, עדיף לאורך שבת חורפית שלמה. או, במקרה אחר, לאורך שעות הביקור בשבת אצל ההורים שלו/ה.

דיוויד ניקולס יודע לכתוב, להחזיק סיפור ובעיקר לשעשע. רב-המכר הקודם שלו, "יום אחד", אפילו הפך לסרט. סביר שיהיו עוד. כל יום נוסף שבו ניק הורנבי לא כותב רב-מכר סוחף חדש הוא יום טוב לדיוויד ניקולס.

קריא מאוד, מצחיק במידה, מרגש במידה – בדיוק מה שצריך לקריאת חורף לא מחייבת.