ביקורת מזוית אחרת
שילה נעמן
למרות שימוש מופרז בטראומה והפרעות נפשיות כאמצעי עלילתי, "הבעל של שתינו" הוא מותחן פסיכולוגי די מעניין. רק אל תחפשו בו היגיון או אמינות.
תקציר מנהלים
נלי היא מורה מתוקה שעומדת להינשא לגבר המושלם. ונסה היא האישה לשעבר שמנסה באובססיביות לארוב לנלי ולחבל בחייה. אך כמה מושלם הוא הגבר המושלם? מה מסתירה נלי? מי היא באמת ונסה? ואיך קשורה לזה אמה? אל תאמינו לאף משפט שיוצא לדמויות מהפה, הספר הזה ישחק לכם עם המוח פינג פונג.
כמו מה זה
"נתתי לך ללכת" מאת קלייר מקינטוש.
קל/כבד?
כבד, איטי וחופר, ואז באפילוג הכל קורה נורא שטחי ומהר.
למה כן?
הטוויסט האחרון מאוד מפתיע. הוא כה מופרך שאין שום דרך לנחש אותו מראש.
למה גם כן?
האווירה הניו יורקית.
למה לא?
מספר בלתי מהיימן הוא תכסיס כייפי שאנחנו מכירים מספרים מעולים כמו "נעלמת". אבל הספר הזה כבר ממש מוליך את הקורא שולל עם שקרים שכל מטרתם היא להונות אותנו כדי שנופתע בהמשך, וזה כבר תכסיס הרבה פחות אלגנטי או כייפי.
דמות לקחת
דודה שרלוט האמפתית שאוספת לביתה את ונסה המרוסקת ומדגימה Tough Love.
משפט לקחת
"בנישואי היו שלוש אמיתות, שלוש מציאויות חלופיות ולעתים מתחרות. היתה האמת של ריצ'רד. היתה האמת שלי. והיתה האמת הממשית, שהיתה תמיד החמקמקה ביותר לזיהוי. אולי ככה זה בכל מערכת יחסים, אנחנו חושבים שאנחנו יוצרים ברית עם אדם אחר אחד אבל למעשה אנחנו יוצרים משולש שבאחד מקודקודיו מעוגן שופט דומם אך כול רואה, מתווך המציאות."
איפה קוראים?
לצד בקבוק שרדונה.
נחזור לעוד?
אולי.
השורה האחרונה
מה שנראה טוב מכדי להיות אמיתי כנראה טוב מכדי להיות אמיתי.