איך זה מרגיש כשהחברה הכי טובה שלך, מגיל ילדות, היא גאונה חסרת רחמים, בעיקר כשגם את די מבריקה בעצמך? ואיך זה לגדול ולהתבגר בנאפולי הענייה של שנות החמישים והשישים, ולהפוך מילדה לאישה באופן שנדמה שכבר מזמן לא נכתב בדרך סוחפת ואנושית כל כך?

"שום דבר דומה לזה לא נדפס מעולם קודם לכן", כתב ה"גארדיאן" הבריטי, וייתכן שבצדק. ובכל זאת: קצת כמו "נשים קטנות" רק באיטליה, במאה העשרים, בקצב מואץ, והנשים הן הכל מלבד קטנות, והכל היפר-ריאליסטי ומחודד ונוקב. בקיצור, לגמרי לא "נשים קטנות".

קל. באופן מפתיע קל. למרות שמדובר ברומן שאפתני ורחב-יריעה (בינתיים רק החלק הראשון תורגם לעברית) – אלזה פרנטה כותבת בגובה העיניים, בגובה הלב, בגובה הקורא. זו קריאה מרתקת שאינה מערימה קשיים, נצמדת לסיפורים המרתקים ואינה סוטה לשבילים צדדיים.

כי סיפורי הילדות וההתבגרות כאן לופתים אותך בזה אחר זה ומסרבים לשחרר, ופרנטה היא מספרת סיפורים מחוננת שבוראת עולם שלם של דמויות, משפחות, שכונות, תקופות. וכי כשפרנטה משרטטת קשר רגשי עמוק בין שתי ילדות-נערות לאורך שנים, היא מצליחה לדבר, איכשהו, עליך כאן ועכשיו; על רגשותיך, על חבריך, על ילדותך. "החברה הגאונה" אולי מתרחש בנאפולי בשנות החמישים-שישים, אבל מדייק רגשית לחלוטין את חייהם של קוראיו העכשוויים.

כי מאז "נערה עם קעקוע דרקון" לא הסתמנה סדרת ספרים סוחפת כל כך שאפשר יהיה לשקוע לתוכה לטובת בריחה מסודרת מהכאן והעכשיו. ואפילו לא מדובר בסדרת מותחנים אפלולית אלא בחיים עצמם; עוצמתיים, יצריים, מרגשים, אנושיים.

כי גם אתם תיכנסו לסרטים סביב זהותה של אלנה פרנטה – שם בדוי לסופרת המסרבת בתוקף להיחשף, שהדיון המשעמם והמתמשך בעניין זהותה מתחיל להאפיל על איכויות הספר עצמו. בגדול, למי איכפת?

לילה. ילדת הפלא הענייה, הכריזמטית, המבריקה והאלימה, שהופכת לאישה אטרקטיבית להדהים ולחברתה הטובה של המספרת. אישה שמוכרחים להכיר, ולו ספרותית.

"אין בי געגועים לילדותנו, היא מלאה אלימות. קרו דברים מכל סוג, בבית ומחוצה לו, בכל יום, אך איני זוכרת שאי פעם חשבתי שהחיים שהזדמנו לנו גרועים במיוחד... גדלנו עם החובה לעשות אותם קשים לאחרים לפני שהאחרים יעשו אותם קשים לנו".

בכל מקום. כולל טיסה, מיטה, ספסלי המתנה, מקומות עבודה ושירותים. "החברה הגאונה" הוא מסוג הספרים שמחכים לחזור ולצלול לתוכם בכל רגע פנוי אפשרי.

בהחלט. לפחות לחלק השני. אולי אחריו נעבור לחכות לסרט שבטוח יופק על בסיס הספרים.

רומן גדול מבלי לנסות להיות כזה. וזה סוד קסמו.