אול רייט, גוד נייט. אלו היו מילותיו האחרונות של קפטן מטוס מלזיה איירליינס שנעלם ב-2014. וזהו שם ספרה של הלגרד האוג הגרמנייה, עיבוד למחזה שכתבה, שעוסק בהיעלמות המטוס, וגם בהיעלמותו המנטלית של אביה, שלקה בדמנציה ממש באותה שנה. איזה שילוב מוזר, שיוצר ספר שהוא בעת ובעונה אחת פיוטי וחייזרי, העוקב אחר שמונה שנות היעדר, של המטוס ושל האב, ביופי נדיר בלתי צפוי לחלוטין.

מסלולים/ סמנתה הארווי

ממש לא קל.

אביה של האוג היא כומר, אינטלקטואל והוגה דעות, שילדותו עברה עליו במהלך מלחמת העולם השנייה וכשבגר היה לפעיל שמאל פוליטי. יש לו ארבעה ילדים משתי נשים, והאוג, הצעירה מבין הגדולות, מבקרת אותו במוסד סיעודי בפאתי פרנקפורט, בו הוא מאושפז עם 20 מטופלים אחרים. סימני ההיעלמות הופיעו בשנה שלפני כן. הוא משחק כדורגל עם הנכד, בנה של האוג, בנעלי בית, נזהר לא ליפול, ושולח לו 4 ברכות יום הולדת שמח. הנכד, אגב, צעיר בשנה מהמטוס המלזי, וכך זה ממשיך, חוטים דקיקים של קשר שמעל למרחב ולזמן, הקשרים של אובדן קשר, כשהמשפטים של אביה כבר לא מתחברים אלה לאלה ואחותה מציעה שאולי כדאי שייבדק. הטייס נפרד המרחב האווירי המלזי, אביה נפרד מהמציאות. זה ערב חג המולד וכל הרשימות שלו בנוגע לרצף האירועים הקרב מתבלבלות ומסתבכות, הוא כועס ומתוסכל. במקביל, האוג עוקבת אחר נוסעי המטוס וחייהם. קבוצת אמנים מלזים, כוכב קונג פו נערץ, אישה שבתה לומדת באנגליה ועושה את כל הדרך מהיתרו לקואלה לומפור לשווא, אין שום אות חיים. זה משל אדיר על הפרטי והציבורי, על הסיפור הגדול הגלובלי לעומת המקרה הפרטי והאישי; אנחנו חלק מקהילה, רשת, גזע, ועם זאת כה בודדים ואבודים.

בשנה השנייה להיעלמות, לאביה של האוג נמאס מבדיקות ואודות המטוס מתגלים פרטים מוזרים: שני איראנים עם דרכונים אוסטרי ואיטלקי, מטען פרי ענק שאינו בעונתו ולא ברור מי הזמין אותו, ואולי ציוד צבאי חשוד שגופי הביון רצו למנוע ממנו להגיע לידי הסינים. כעבור 17 חודשים מתגלה שריד מכנף המטוס וברור שהתרסק והנוסעים אינם בחיים. במקביל מצבו של אביה ממשיך להידרדר. תודעתו הולכת ומתפוררת, הוא נושא את אותו נאום שלוש פעמים באירוע משפחתי וכולם מתהלכים סביבו בזהירות, משתדלים שלא לפגוע ברגשותיו, כשתיאוריות קונספירציה חדשות עוטפות את את המטוס הנעלם. מיהם שני האוקראינים והרוסי שזהותם לא אומתה על ידי מדינותיהם? העולם הוא רשת של הקשרים שרכיבי היסוד שלה הם אינפורמציה ודיסאינפורמציה, כמו חומר ואנטי חומר שלובים זה בזה באופן שלא ניתן לפענח. המוח של אביה הוא הקופסה השחורה של המטוס, הפריט הלא נודע, תעלומה. קרוביהם של נוסעי המטוס זועמים כי הם מבקשים תשובות, אביה של האוג זועם כי הוא מרגיש לא מובן. בשנה שבה מופסקים החיפושים אחר שרידי המטוס, גם האב נעלם לתוך בועה.

תראו, זה אכן ספר די מוזר.

גילן ווטרלו הצרפתי, שאיבד על המטוס המלזי את היקר לו מכל. בתמונת הפרופיל שלו משפחתו עדיין נראית שלמה, אבל זה כבר לא המצב. כשהאוג מתקשרת אליו הוא אומר שהוא בסדר וכבר יש לו חיים חדשים. גם זה לא המצב. ווטרלו מתמכר לתיאוריות קונספירציה, הולך ומאבד אמונה. איזו דמות עצובה.

"קשה להאמין, 1,793,000 ספרים יוצאים לאור בעולם בכל שנה, יותר מ־4,900 ביום. זה היה יכול להיות יער עצום אילו העצים היו עדיין עומדים. עוד באותו היום ויתרתי על הרעיון להיות סופרת."

הפריפריה הכפרית של פרנקפורט, שם ממוקם המוסד שבו מאושפז אביה של האוג, היא אזור פורח, מלבלב וקסום לחלוטין.

נשמח עם האוג תכתוב ישר פרוזה במקום מחזה שיהפוך לספר. יש לה את זה.

אביה כותב את סיפור חייו ב-32 עמודים, על היעלמות המטוס המלזי נכתבו יותר מ-70 ספרים. האם זה עוזר, האם הכתיבה היא התרפיה; איך אפשר לחיות עם חוסר ודאות, היא שואלת, וזו הרי התהייה הגדולה של הקיום, האימה העמוקה ונטולת הפשר, בין אם נפלת אל תוך האוקיינוס ובין אם סתם התפוגגת אל תוך דמדומי הכרתך. באול רייט. גוד נייט יש עצב אדיר, עצום, ממוטט, העצב של היות אדם. זו מסה פילוסופית על אנושיות, על השאלות הכי גדולות שאין להן תשובה. מה זה להיות כאן ועכשיו, מה זה להיות - ומה זה לא להיות.