שני ילדים בני שש נעלמו לפני עשור, אחרי שנחטפו עבור כופר מהוריהם העשירים, אך לבסוף איש לא בא לקחת את הכסף. עכשיו אחד מהם, כבר נער, צץ לפתע במתחם הפרוצות ממין זכר הסמוך לתחנת הרכבת צ'רינג קרוס בלונדון. הנער השני, שעדיין לא נמצא, הוא בנה של בת דודתו של וין, החבר הכי טוב והעשיר כקורח של מיירון בוליטר –הבלש לעת מצוא החביב על הרלן קובן, וככה זה מתחיל.

האישה באגם/ ריימונד צ'נדלר

קליל קליל, בסדרה של מיירון בוליטר, קובן לא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, וטוב שכך.

לבוליטר יש ניחוח קל של ספרות בלשית קלאסית – בלש קשוח עם לב זהב, שהדיבור שלו יבש וההומור שלו מחוספס, ושישבור לך את הלסת רק אם יהיה ממש חייב, כי בעיקרון הוא נגד אלימות מיותרת.

ספר עשוי היטב ומספק, עם הרבה תפניות בעלילה והפתעות, דיאלוגים מצחיקים מעולים ושלל טיפוסים קומיקסיים צבעוניים – מבריונים מגודלים מגוחכים ועד לזונות שנונות עם נשמה יתרה – כולם מתוארים בנדיבות עסיסית של מספר מיומן, שפשוט אוהב את מלאכתו גם בספר המי יודע כמה.

העלילה של "בבית" מזכירה מאוד את הסיפורים הרגילים של קובן. סטנדרטי? לא נכחיש זאת.

מיירון הוא כדורסלן עבר שגובהו יותר מ-1.90 מטר ומשקלו יותר מ-90 קילוגרם, אבל הוא בסך הכל בחור רגיש עם חוש הומור משובח ומודעות עצמית חיננית, שמדלג מעל הסיפור הכואב בקלילות מרשימה.

"המדרכה הסדוקה מכוסה עיסה אדומה שהולכת ומתפשטת. אני נותן לעצמי שנייה, לא יותר, ליהנות מההַיי. גם אתם הייתם נותנים, אם לא הייתם מעמידים פנים".

חופשת הכל כלול בקלאב טורקי, כשהילדים בבריכה.

לא בטוח. השטיק מתחיל לחזור על עצמו וזה כבר מרגיש כמו קצת יותר מדי מאותו הדבר.

בסופו של דבר, חשוב שהבלש יידע לשלוף אקדח כשצריך, אבל חשוב הרבה יותר שתמיד יידע לשלוף את שורת המחץ הנכונה.