הגיבור הראשון הוא פאול אהרנפסט, 53, פיזיקאי יהודי-אוסטרי גאון, ידידו הקרוב של אינשטיין, שהדיכאון הכרוני שלו מחמיר בעקבות עליית הנאציזם, לצד מכניקת הקוונטים והיקום האקראי. הוא יורה בבנו האוטיסט בן ה-15, ואז מתאבד. זו נקודת הפתיחה הקודרת של המניא"ק, ספרו של בנחמין לבטוט הצ'יליאני/ הולנדי, שהיה מועמד לפרס הבוקר ב-2021. במרכז הספר ניצבת דמותו של ג'ון (יאנוש) פון נוימן, מתמטיקאי יהודי-הונגרי אפילו יותר גאון, שבונה את מחשב העל הראשון (להלן, המניא"ק) לצורך ייצור פצצת המימן. והגיבור השלישי הוא בן זמננו, אשף במשחק גו, שמחליט להתמודד מול הבינה המלאכותית. מה הקשר? זוהי "הרוח הרעה" שהחדירה מכניקת הקוונטים למדע המודרני – עידן אי הוודאות, אי הרציונליות, הכאוס והיעדר הממשות, ביקום העשוי כולו ממספרים ערטילאיים. המתמטיקה היא חזות הכל, ואין בלתה. לבטוט מצליח להציג את הצד הכי אנושי, שברירי, פריך ופגיע של הגאונים הנדירים המתוסבכים האלה, וגם לחבר את התיאוריות המתמטיות הערטילאיות האלה להיסטוריה והפוליטיקה של התקופה. הוא גורם לנו להרגיש שבשעה שמכניקת הקוואנטים מכניסה את הפיזיקה המודרנית לטירוף כאוטי של אי ודאות, אותו הדבר קורה גם באירופה של שנות העשרים והשלושים, עם עליית הנאציזם וההידרדרות המוחשית לעבר האימה והלא הנודע. לא סתם אהרנפסט מתעניין ונמשך אל מערבולות שאת התנהגות החלקיקים בהן קשה להסביר, זו בדיוק תמונת העולם שבו הוא חי כעת, וממנה הוא משחרר לבסוף את עצמו ואת בנו האומלל בדרך הכי נוראה שיש, רגע לפני שייבלעו על ידי מפלצות הטירוף והאימה המשחרות לטרף בחוץ.

בואו נדבר על פיזיקת קוונטים/ ז'רמי האריס

כבד בהחלט.

גיבורנו הראשי, פון נוימן, היגר לאמריקה ב-1937 ונחשב לאדם החכם במאה ה-20, "חייזר בקרבנו", מפתח מחשבי העל ופצצת המימן, נביא הבינה המלאכותית ועוד אלף דברים. דרך עדויות, אמיתיות ובדויות של חבריו וקרוביו אנו זוכים להכיר מוח מזהיר, עילאי וחוכמה בלתי נתפסת; יכולת נדירה לראות אל לב ליבם של הדברים, לפענח את העולם, למצוא אמת מוחלטת, להסביר הכל באמצעות המתמטיקה, איזה עיסוק שמיימי. אלוהים הוא מתמטיקה, והוא פועל בצורת שורת אקסיומות נצחיות ובלתי ניתנות להפרכה. האומנם? ומה אם האל הזה מטורף? אולי ניתן לערער על יסודות מהמתמטיקה עצמם, או כמו שלבטוט קורא לזה, להגיע לגבולות ההבנה האנושית. תיאוריו הם שירה צרופה, שמגלה את היופי העצום, וגם את האימה העמוקה, שבחשיבה האנושית העילאית והטהורה, הערצת החוכמה אך גם קבלה של מגבלותיה; כשברקע חולפים המוחות הגדולים בהיסטוריה של המאה העשרים, איינשטיין, פלאנק, הייזנברג, שרדינגר, קרנאפ, אופנהיימר, טיורינג, ומעל כולם - קורט גדל, היחיד שהשתווה לנוימן בעוצמת מוחו ושכלו, היחיד שנוימן עצמו העריץ, האיש שגילה את הסתירות הלוגיות שביסוד המתמטיקה, ובעצם בבסיס כל הדברים. מתיאוריו המדהימים של לבטוט לא ברור אם הפרדוקסים של גדל הם שגרמו לטירופו, או שהיה חייב להיות מטורף כדי לגלות את הפרדוקסים האלה, שדים אונטולוגיים המאיימים על ההוויה עצמה, נצחונה המוחלט והמבעית של האי רציונליות.

וכך נוימן נכנע לכאוס והצטרף לפרויקט מנהטן, בניית פצצת הגרעין, בחלקו השני של הספר. השמות מתחלפים - טלר, בוהר, פרמי, והמספר הוא פיינמן הגדול. גם הטון של הסיפור משתנה לגמרי, הוא צונח מהגבהים הפילוסופיים מתמטיים של החלק הראשון אל עלילת משחקי מלחמה וריגול עם הומור כמעט ילדותי, שנועד רק כדי להתמודד עם העובדה שהגיבורים משחקים את אלוהים או השטן במשחק הכי סופני שיש. אמריקה משנה את נוימן, הופכת אותו לילדותי, מגלומן ומרושע, "נשק מתמטי". הוא עבר מהמתמטיקה לטכנולוגיה כדי לעשות את הבלתי אפשרי, להצית את אש האלים. כשהמשחקים של הגאונים המזהירים אך ילדותיים להדהים האלה עוברים לעולם האמיתי, הם עלולים להחריב אותו. נוימן בונה את מחשב העל הראשון, המניא"ק. הוא מבטיח לצבא פצצות גדולות יותר, אך בעצם שואף לשנות את כל המדעים כולם, ובעצם את אופן החשיבה האנושית. התוצאה היא פצצת המימן, האפוקליפסה בהתגלמותה, נשק יום הדין, פתיחת שערי הגהינום. ההישג הגדול ביותר, המחשב, והנורא ביותר, הפצצה, הגיעו לעולם ביחד, וזוהי גדולתו של לבטוט, שילוב מהפנט של הערצה ואימה. בחלק החותם את עלילות פון נוימן מתבצעת פריצת הדרך אל הבינה המלאכותית, שראשיתה דווקא בהבנת הדנ"א האנושי: כך אנחנו מתקיימים, וכך נוכל לברוא יצור חדש, או כמו שאחד מעמיתיו/ יריביו של נוימן קורא לזה, חיים דיגיטליים, יצורים מלאכותיים המסוגלים להשתכפל ולעבור אבולוציה, להתפתח עוד ועוד עד אינסוף, עד שיירשו אותנו לבסוף, או אולי כבר עכשיו. ובינתיים כאן בקרב הבלי הבשר ודם, אנו מבינים שגם מוח מזהיר, גאוני ונדיר מאין כמוהו יכול להיות לפעמים אדם קטנוני ומטופש להפליא, שוביניסט על גבול המיזוגן שהתעלל באשתו הגאונית קלרי, המתכנתת של המניא"ק ובבתו המבריקה מרינה, לימים הכלכלנית מס 1 באמריקה.

זו קריאה מאתגרת מאוד. כדאי לבוא מוכנים.

ויגנר, חברו של פון נוימן לספסל הלימודים בבודפשט, ובעצם חברו היחיד והטוב ביותר. ויגנר זכה בפרס הנובל, אבל הוא מתייחס לכך כמעט בביטול מצטנע אל מול גאונותו של חברו. מעט מאוד אנשים בעבר או בהווה יודעים לשים את האגו בצד באופן אצילי כל כך.

"מדוע בנתה אותנו האבולוציה בדרך הזו? מדוע העמיסה עלינו את התודעה, בזמן שיכולנו להישאר בבורוּת מאושרת ככל שאר צורות החיים על פני כוכב הלכת, לחיות ולמות באותה תמימות חסרת מוּדעות ולחוש כאב ועונג רק בהווה, מבלי למתוח את כאבינו ותהילותינו מיום אחד למשנהו, ולחבר את כולנו בשרשרת אינסופית של סבל? הוא קרא די ספרים כדי לדעת שבאלפי שנות ציוויליזציה לא התקרבנו ולו במעט להבין משהו מכל זה. התודעה נותרה חידה בלתי פתירה, דילמה שסימנה גבולות שהמין האנושי אולי לא יוכל לחצות לעולם".

לוס אלמוס, כמובן. אל תשכחו להצטייד במשקפי מגן.

הו כן. לבטוט הוא גאון כמעט כמו הטיפוסים שהוא מתאר.

החלק הנועל את הספר מוקדש ללי סדול, רב אמן מזהיר במשחק הגו, שנולד ב-83' באי נידח בדרום קוריאה ונודע במהלכים גאוניים, נועזים ופראיים שרק הוא ידע לחזות מראש. סדול מסביר שמשחק הגו כה מורכב, עד שלהבין אותו באמת, עד הסוף, יהיה כמו הצצה לתוך מוחו של אלוהים, וכך ב-2016, הוא מתייצב למשחק מול הבינה המלאכותית אלפא גו שיצר גאון השחמט והמחשב האנגלי ממוצא יווני דמיס הסביס, שהחליט להקדיש עצמו לחידת התודעה. אנחנו לא באמת מבינים עד הסוף מה קורה שם בנבכי הבינה המלאכותית העילאית שמנצחת שוב ושוב את מאסטר הגו הגדול מכולם. המכונה כבר הרבה יותר חכמה מאיתנו, גאונית באופן בלתי נתפס, יש שיאמרו ישות אלוהית. ועוד משהו, מקפיא דם אפילו יותר - במצבים מסוימים, שלא ניתן לצפות או לחזות בשום פנים ואופן, הבינה המלאכותית עלולה לצאת מדעתה, פשוט לאבד את זה לגמרי. אז מה עכשיו? האם זהו השלב הבא באבולוציה. האם אכן נותרנו מאחור. לבטוט הוא מאסטר בתיאור הבלתי ניתן לתיאור. גם אם אין לכם צל של מושג במכניקת קוואנטים, בינה מלאכותית אח משחק גו, המניא"ק הזה ירתק אתכם לגמרי, כי הוא נוגע בגבולות האנושי ומספק הצצה אל מעבר להם. מה רואים שם? לא בהכרח דברים טובים.