ויליאם, בעלה הראשון של לוסי, סופרת ניו יורקית מצליחה, כבר בן 71. בעלה השני, דיוויד, הלך לעולמו לפני כשנה. ויליאם ולוסי היו נשואים 20 שנה ונשארו ידידים. יש להם שתי בנות, הגדולה כבר נשואה. הוא מרצה באוניברסיטת ניו יורק, גבוה ומשופם, קצת דומה לאיינשטיין, נשוי בשלישית לאישה הצעירה ממנו בעשרים שנה, ויש לו ילדה נוספת. בין ויליאם ולוסי יש אינטימיות של שני אנשים שמכירים זה את זו הכי טוב שאפשר; היא קוראת אותו בנימים הכי דקים, בהתנהגויות הקטנות ביותר, בכל מחווה זעירה, בכל מבט. הוא מספר לה שהוא סובל מביעותי לילה, והדבר היחיד שמרגיע אותו זה כשהוא נזכר בה. היא עדיין אוהבת אותו. מאוד, וזה ניכר כמעט בכל משפט של אליזבת סטראוט הנפלאה, זוכת הפוליצר, בספרה הנוגע ללב "אוי ויליאם!". אהבה בגיל השלישי, יש דבר כזה.

אהבת חורף/ איזבל איינדה

הכי מדויק שיש.

לוסי, הגיבורה, היא לוסי בארטון, אחת הדמויות האהובות בספריה של סטראוט, מה שמיד מרגיש לנו כמו לחזור הביתה, כמו משפחה. כשהיא מספרת על הדרך שבה היא ו-ויליאם שמרו על קשר כל השנים, גם במהלך הנישואים השניים והשלישיים שלו, זה מרגיש הכי נכון וטבעי, או כמו שנהוג לומר: חשוב לדעת עם מי להתחתן, אבל הרבה יותר חשוב לדעת ממי להתגרש.

סטראוט עוקבת בעינה רואת הכל אחר הדברים הקטנים והמעצבנים שמפרידים ומרחיקים בינינו בחיי הנישואין, אלה שנראים שוליים, פעוטים ואפילו חביבים אחרי הגירושים; איך הכל הופך לסלחני יותר, נינוח יותר, ואפילו נעים.

אם אתם אנשי העולם שייך לצעירים - עזבו. זהנ לא בשבילכם.

אוהבים אותך, לוסי בארטון. תחזרי אלינו בעוד ועוד ספרים. אנחנו כאן, מחכים.

אֵבל הוא דבר כל כך... בודד, זה הביעוּת שבו, אני חושבת. זה כמו להחליק במורד הצד החיצוני של בניין זכוכית גבוה במיוחד בזמן שאיש אינו רואה.

ניו יורק של אליזבת סטראוט כל כך יפה, ועדיין כל כך רומנטית - במיוחד בחורף.

כל עוד היא תמשיך לכתוב - אנחנו נמשיך לקרוא.

סטראוט משלבת בעדינות בין זכרונות מהילדות הקשה של לוסי והיציאה לחיים חדשים בקולג', לבין הכאן והעכשיו עם ובלי ויליאם. היא מרגשת אבל לא רגשנית, מתוקה אבל לעולם לא קיטשית, בספרות כל כך מדויקת, כמו מדע סיפורי שהאלמנטים הדרמטיים השונים נמהלים לתוכו במינון כה נכון, מבהיק בשלמותו, מרומם נפש באיכותו. כשבעלה השני של לוסי חלה, ויליאם היה הראשון שהיא התקשרה אליו כדי לספר לו על הטרגדיה המתקרבת. למה? ככה. "אוי ויליאם!" הוא סיפור על אהבה שאינה תלויה בדבר ומתגברת על כל דבר. אהבה מתוך החיים, למען החיים ולכל החיים.