איך תיראה ישראל כשתהפוך למדינת הלכה; יוקם בית המקדש השלישי; האליטה, האינטליגנציה והמוחות יברחו כולם; תל אביב והחילונות ייעלמו; ומדינות ערב יעלו עלינו להשמדה סופית? וזה עוד החלק הקל והנעים יחסית של הדיסטופיה המפחידה הזאת.

"מראה שחורה" בגירסה חובשת כיפה ומתפללת לאלוהים.

קל, אבל לא קל. כלומר, הקריאה קלה להפליא; הספר נקרא בנשימה עצורה. אבל ככל שהוא מתקדם, והסוף לא נראה מבטיח (אבל לגמרי מקיים), הקריאה הופכת קשה. גם הנשימה. בעיקר כי המדע הבדיוני הזה נראה, משום מה, כל כך קרוב לכאן ועכשיו.

כי עבודת תחקיר מרשימה, לצד יכולת סיפורית מרשימה, הופכות את "השלישי" לתיאור חסר תקדים בעוצמתו של בית המקדש השלישי הפוטנציאלי ושל ההתרחשויות הסבירות, ועדיין מסמרות-שיער, שיקרו לישראל כשנגיע לשם.

אם אתם נמנים על "נאמני הר הבית", החלק הראשון של הספר הוא מבחינתכם "50 גוונים של אפור": פנטזיה אירוטית. לקראת החצי השני אולי עדיף שתפסיקו לקרוא.

אם תמיד שאלתם את עצמכם, לנוכח המצב, "מה יהיה", הספר נותן, ובפירוט גדול, את התשובה שהכי חששתם לשמוע.

אלוהים. הוא משתתף די פעיל כאן, מתגורר בכתובת ידועה (מאחורי הפרוכת בקודש הקודשים), מדבר דרך מלאכים ובעלי חיים, ובאופן כללי עושה המון צרות.

"פעם היתה לנו תל אביב שעמדה מול הקדושה של ירושלים. אבא שנא אותה, הוא תיעב את השחצנות שלה ואת ההפקרות ואת תאוות הבצע. אבל אני דווקא שמחתי שהיא קיימת - מזיעה, רוגשת, עיר של בני אדם. אחרי שנחרבה נשארנו רק עם ההרים. והרים קשים. בהרים צריך אלוהים וצריך מלך".

בכל מקום, אבל אולי לא לפני השינה. כל המיתות והקורבנות האלה – שלא לדבר על פצצות האטום של העמלקים – עשויים להפוך לסיוטים.

לא תודה. הספר המצוין הזה עושה עבודה שלמה בתיאור ישראל כמדינת הלכה, ושום המשך אינו דרוש. אבל ישי שריד הוא מספר מוכשר ושאפתן שכל ספר נוסף (וקודם) שלו יתקבל בשמחה.

ספר מרתק, טורד מנוחה ולא שגרתי בנוף המקומי. לא לדלג.