"אורסיו משוגע כמו ארבעה כובענים", קובעת אסמרלדה בסיפור "ההר המעופף" של המאסטר הארגנטיני סרחיו ביסיו. למה אורסיו משוגע? כי הוא רואה חייזרים ואסמרלדה לא. מי צודק? הכל עניין של תפיסה ובעצם, מה זה חשוב, שהרי לכל אחד מאיתנו יש את האמת שלו. ביסיו יוצר משחק מחשבה מרושע על הדרכים שבהן המוח מתעתע בנו, לעתים נדמה שהוא חד לנו חידה במקום לספר סיפור, מעלה עוד ועוד את דרגות התחכום. תתמודדו. בסיפור, שפותח את "שלושה חייזרים", קובץ סהרורי במיוחד של ביסיו, אסמרלדה מגיעה עם חברתה קלרה מהעיר הגדולה אל החווה היפה של אורסיו, כדי לרכוש אותה לכאורה, אבל בעצם מבשלת מתחת לשולחן איזו תרמית נכלולית. ואז, כשגם קלרה פוגשת חייזר, ביסיו מהתל בנו בשעשועי הכרה ותעתוע, טומן מלכודות של ידיעה ואי ידיעה. רגע, מה קראנו עכשיו? זה באמת היה שם? אולי כדאי לקרוא את זה שוב. נדירים הסופרים שמצליחים לאתגר את קוראיהם באופן כה מבלבל וכה מהנה.

מדריך תיירים בעיר זרה/ מאיה בז'רנו

שנון וממזרי.

הסיפור השני בקובץ החייזרים, "הנכס", רציני וקודר הרבה יותר. הפעם, החייזר מוטל פצוע בביתם של הכפריים שמצאו אותו אצלם בשדה, אישה חשדנית וקפדנית וגבר מגודל ומבהיל, שגובים תשלום עבור הצצה בחבר מכוכב אחר ומקפידים על סודיות מוחלטת. גריז'ו, בעל חנות למוצרי חשמל, מסתקרן ועובר חוויה מערערת. חברו, גולנד, לא ישן מאז שראה את החייזר ובכלל נדמה כאילו כל יושבי הכפר נכנסים למצב של חרדה, פראנויה ובושה.

"הנכס" הוא סיפור על אנשים קטנים מול אמת גדולה, משל מדכדך על רוע הלב ותאוות הבצע של האנושות, הצד האפל והפחות משעשע של החוויה החייזרית, כמו טוויסט מודרני לקלאסיקה רוסית קודרת עם מוסר השכל מאיים וגיחוך אכזרי. סודות ושקרים, חשדות והתמכרות – מול הצדדים הרעים ביותר של בני האדם, החייזרים מתגלים כהרבה יותר "אנושיים" באקורד סיום מטורף לחלוטין.

כרגיל אצל ביסיו, זה פשוט קצר מדי.

החייזר מ"הנכס" הוא באמת משהו לגמרי מעולם אחר - העולם המופלא של סרחיו ביסיו. גם כשהוא גוסס, נדמה שהוא מבין אותנו טוב משאנו מבינים את עצמנו.

"העובדה שאין לו אומץ להקריב את חייו כדי להציל ישות מכוכב אחר לא הופכת אותו לפחדן; הוא פשוט מישהו שלא מסוגל להקריב את חייו למען אחר, הוא בן אדם".

קחו אותנו עכשיו לאיזה כפר ארגנטיני רגוע אי שם, כזה שלא קורה בו כלום (טוב, אולי פעם ב- נוחת איזה חייזר). לא נרצה לחזור.

תמיד. ביסיו הוא אחד מענקי הדור בספרות הדרום אמריקאית העכשווית.

בסיפור החותם את הקובץ, "השיבה", אריאל האסטרונאוט חוזר ממאדים אחרי שנתיים ופוגש את אהובתו אנדריאה, שעכשיו היא מישהי אחרת, אבל רק הוא מבחין בכך. הכפר הארגנטיני של ביסיו הוא מעין טווין פיקס, מקום שבו הכל יכול לקרות ומתרחשים בו בעיקר דברים רעים. זו תעלומה שאין לה פתרון, חידה קיומית שפשוט צריך להתרגל אליה. המסקנה המדכדכת היא שהחיים לרוב סתמיים ונטולי משמעות. זה לא ממש משנה אם כבשת את המאדים או סתם התבטלת עם החבר'ה במועדון. בסופו של דבר תגיע לאותה ריקנות מהדהדת של, אוקיי, זה מה יש.