יערה היתה שם קודם, עד ליום שבו נתי אמר לה שהוא זקוק גם לזוגיות עם גבר, והיא החליטה להישאר. מוטי תמיד קצת קינא בה. היא הכירה את המשפחה של נתי, הם גרו ביחד. דברים שמוטי היה יכול רק לחלום עליהם. אבל הוא תמיד רצה להכיר אותה, להפוך את המשולש הזה למערכת יחסים אמיתית, וכך רצה גם נתי. ולכן עכשיו מוטי כאן. "יערה ומוטי" היא הנובלה הראשונה ב"קירות", קובץ ראשון למבוגרים שכתב סופר הנוער עטור הפרסים רועי סלמן. הכתיבה מרגישה עדיין, איך לומר, "נערית" במובן הפשוט והבסיסי, אבל זה לא ממש מפריע כי הגיבורים צעירים מאוד, ובעיקר כי הסיפור מציב אותם בסיטואציה מביכה להפליא ומאוד בלתי שגרתית: שניהם היו במערכת יחסים עם אותו אדם, שמת במפתיע, והמפגש ביניהם טעון באופן כה מוחשי, שממש אפשר להרגיש את דחיסות האוויר.

הראשון שמת בסוף/ אדם סילברה

קל, פשוט, נעים.

יערה ומוטי חולקים את אותן מחשבות. עולם הדימויים של סלמן אולי לא הכי מקוריו וקצת מוגזם, אבל התובנה חדה ועמוקה. המועקה כבדה, עד שממש קשה לדבר והמשפטים נקטעים, אבל סלמן מפגין מיומנות מרשימה בשפה ובתיאור מצבים שאין עבורם מילים. מעטה דקיק של חושניות נפרש על ההתרחשות, למרות צל המוות הקודר. יערה היא פסיכולוגית עסוקה, מוטי נהג מונית, אבל משהו מחבר ביניהם וכל אחד מהם צולל אל תוך עולם הזכרונות שלו במעין טקס אבל פרטי משותף, מצמית, אפל.

נורה, אמה של יערה, היא גיבורת הנובלה השנייה בקובץ. נורה מתמודדת עם חורים בזיכרון והזיות על הגרוש שלה, שמת מזמן. בין סיוטים לשוטטות, הסיפור שלה כתוב כסרט אימה, שארית מחיים קשים, שבהם בעיקר ניקתה בתים ורחצה קשישים כשהיא מגדלת את בתה לבד. כשהיא מדמיינת לצידה גופה של זקנה שטיפלה בה, הסיפור של נורה מקבל טוויסט קודר ועגמומי על גבול התלוש וההזוי. היא בטוחה שהסיוטים שלה הם נבואות ונתקפת חרדות שהיא מתקשה להתמודד מולן בעולמה הקשה והאכזרי, שאין ממנו מוצא.

הנובלה הראשונה מצוינת, השתיים האחרות פחות.

חנן לוי, הבסטיונר ששר זוהר ארגוב ומקבץ סביבו את קהל הקונים בשוק הכרמל, כשהוא מוכיח שרועי סלמן אלוף בכתיבת גיבורי רחוב בשר ודם.

"תאמינו לי, לא סתם אני נראה ככה טוב — מזל גדול שהתגרשתי כשהייתי צעיר. מי מלך?"

תל אביב של הדור הצעיר, מרכז-דרום כזה, המקום שבו הדברים קורים.

כן. רועי סלמן הוא סוד של ג'ון גרין ישראלי. בטוח שהוא רק ילך וישתכלל מספר לספר.

אמרי, גיבור הנובלה השלישית ב"קירות", הוא הבסטיונר משוק הכרמל שאצלו נורה קונה תפוחים לפני שהיא מתחילה לאבד את זה, פועל קשה יום עם חלומות גדולים, חולצות טריקו שחורות וגילוח מוקפד. אמרי, כצפוי, הוא טיפוס עממי עם לב זהב, שמסביבו מתחוללת אווירת פולקלור של שוק. הוא השתחרר מהצבא אחרי חודש וחצי במג"ב, שואף להיות סאונדמן ובינתיים גר אצל ההורים. סלמן מתאר ברזון מאופק עולם פנימי של אדם שקוף, שלרוב אנו לא מקדישים לו יותר משבריר מחשבה, ואז מטיל לתוכו פצצה – ביקור של הבוס לשעבר של אמרי, כשעבד בהובלות, זה שפעם קרה ביניהם משהו. הפשטות של סלמן עובדת כאן לטובתו, גולשת בטבעיות אל המשלב הלשוני/ מחשבתי של הגיבור המבולבל. התגובה של אמרי פוסט טראומטית, פיזית, והיא דוחפת אותו לשנות את עולמו. רגע מכונן בחיים רגילים, אם יש בכלל דבר כזה.