מיילו הוא ילד עם דיכאון אקזיסטציאליסטי. לא בא לו לעשות שום דבר, הכל נראה לו בזבוז זמן, והעולם נדמָה לו קטן וריק כל־כך. יום אחד הוא מקבל חבילה עם שער אגרה להרכבה (באמריקאית זה נשמע יותר טוב אבל תזרמו, זה שווה את זה) שמוביל אותו לארץ הציפיות - מקום שחייבים לעבור בו בדרך לאן שרוצים להגיע, ואז לעצלתיים - העיר שבה אסור לעשות דבר מלבד לנוח. למזלו כלב-מעורר בשם טַק בדיוק מגיע לשם למנוע ממנו להרוג קצת זמן והשניים יוצאים למסע להשבת הנסיכות כפתור ופרח אל מִילוֹנוֹפּוֹלִיס, עיר המילים, ומִסְפָּרוֹפּוֹלִיס, עיר המספרים. בדרך הם מטפסים על הרי הבּוּרות, קופצים לאי מסקנות, חיים לזמן מה באשליות ואז עוברים דרך נקודת מבט אל מציאות ממנה הם נחלצים רק בעזרת מילים, מספרים, חברות ודמיון.

אליס בארץ הפלאות, הקוסם מארץ עוץ, ג'יימס והאפרסק הענק, פו הדוב, הרוח בערבי הנחל ועוד.

צחוקים שיגועים, אבל חכם ופילוסופי.

מיילו מתחיל את המסע מדוכדך וחסר מוטיבציה ואז לומד ליהנות מהאבסורד הקיומי, להתמסר לתעתועי החושים, למצוא את היופי במילים, את המוזיקה במספרים, את הכיף שבנון-קונפורמיזם ואת העונג והעניין שצפונים בעולם שסביבנו אם רק מוכנים להיפתח ללמידה.

הבמאי של שניים מפרקי העונה האחרונה של "משחקי הכס" עומד לעשות מהספר סרט.

לא מיועד לשונאי חכמולוגיות, סימבוליזם וחידודי לשון.

טַק - כלב השמירה של הזמן והסיידקיק המושלם להרפתקאות.

יש בספר אינספור משפטים לקחת. לדוג': "דברים רבים הם אפשריים כל עוד אינכם יודעים שהם בלתי אפשריים." "'לא חשוב יותר לספור את גרגירי החול מאשר לתת שמות לכל הכוכבים." "סימפוניות הן שטיחים גדולים יפהפיים שכל המקצבים והמנגינות נטווים לתוכם." "לעתים קרובות תלמד יותר כאשר תטעה מן הסיבות הנכונות, מאשר כשתִצדק מן הסיבות המוטעות." "רק מפני שיש לך אפשרות בחירה, זה לא אומר שאחת מהן צריכה להיות נכונה." "רק מפני שלעולם לא תגיע, זה לא אומר שלא שווה לחפש" "אם יש שם משהו, אתה יכול לראות אותו רק בעיניים פקוחות, אבל אם הוא איננו, אתה יכול לראות אותו מצוין גם בעיניים עצומות" "השקיעה, כמובן. הם מנגנים אותה מדי ערב, בערך בשעה הזאת" למה לא? - זאת סיבה טובה כמעט לכל צורך — אולי קצת משומשת, אבל עדיין שמישה בהחלט." "הסיבה העיקרית ללכת ממקום למקום היא כדי לראות את מה שבדרך" "אם אתה רוצה היגיון, תצטרך לייצר אותו בעצמך." "שמעת פעם את השקט הנפלא רגע לפני השחר?" חקרה. "או את הדממה והרוגַע ברגע ששוככת סערה? אולי אתה מכיר את השקט שמשׂתרר כשאין לך תשובה לשאלה שנשאלתָּ, או את הדומייה של כביש כפרי בלילה, או את הפוגת הציפייה בחדר מלא אנשים כשמישהו עומד לדבר, או — וזה היפה מכולם — את הרגע אחרי שהדלת נסגרת ואתה נשאר לבדך בבית ריק? כל אחד מהם שונה, אתה יודע, וכולם יפהפיים, אם מקשיבים בתשומת לב."

במיטה, לפני השינה, עם ילדים בני 6 ומעלה.

כן, מי יתן ויתורגמו לעברית גם שאר ספריו של נורטון ג'סטר, שבכלל היה ארכיטקט.

בכל פעם שאתה צוחק, שמחה מתפשטת כמו אֲדָווֹת באגם; וכשאתה עצוב, אף אחד בשום מקום לא יכול להיות שמח באמת. כך גם עם הידע, כי בכל פעם שאתה לומד משהו חדש, העולם כולו מתעשר." בכל פעם שמישהו קורא את הספר הנפלא הזה העולם כולו מתעשר.