הוא פשוט מתפרק לה, ככה סתם באמצע הדרך, ועכשיו היא צריכה להרכיב אותו מחדש, כשבדרך היא תנתח ותבנה את כל מערכת היחסים שלהם, מההתחלה. "כל הדרך מאוקלהומה" הוא סיפור הנושא בקובץ החדש והמסקרן של סלעית שחף פולג. למה מסקרן? כי "עד שהגשם יחזור" המעולה שלה השאיר אותנו עם טעם של עוד, ועכשיו היא מקיימת. בערך. זה סיפור על כוחה של האהבה, שבא לברר מי תופס פיקוד על הקשר הזוגי, או ליתר דיוק - תורו של מי לאהוב יותר. החישובים הקטנים, הקטנוניים האלה, שכולנו מחשבים כל הזמן - פולג גורמת להם להיות חדים וברורים יותר. היא מפרקת את האהבה והיא תעשה זאת עוד פעמיים לאורך הקובץ המשובח הזה, בנקודות זמן שונות, בחורים נידחים, בהקשרים אחרים, בפרספקטיבה לא מוכרת. במגע של כותבת מיומנת, בשלה, שהאמיתות שלה נשארות איתנו כאן.

מדריך תיירים בעיר זרה/ מאיה בז'רנו

אל תתבלבלו מהקלות שלה.

בני אדם מתנהגים כדוממים וחפצים כבני אדם, והשטן בכבודו ובעצמו קופץ לביקור (בדמות סוכן נדל"ן, מטבע הדברים). בדמותן של חיילות בבולמוס זלילת חלה עם שוקולד למריחה, אפשר לזהות כבר את הנשים שיהיו בעתיד הסטנדרטי, השוחק. הדמיון של פולג מטורף ומלהיב, חסר גבולות; הקיום הוא תיאטרון מוות עתיר הומור שחור. במופרעות זדונית, עם זיק מרושע מלבב, היא יוצרת רגעים של טירוף ואימה, יוצרת סדקים במרקם החיים של גיבוריה, שהופכים לבולענים אכזריים. חוטי גורל וקארמה נמתחים על פני זמנים, משנים חיים, נחרצים וחותכים בבשר החי. הכל כאילו חביב ומנומס, אבל בעצם הרסני ומתעתע.

הסיפור הטוב בקובץ הוא "עוד פעם אחת ודי", שבו אישה מפתחת אובססיה למי שזרק אותה, שטופת תאוות נקמה וזעם עיוור. ככה אנו מתנפצים על סלעי החיים. כמה מעט נחמה יש לנו, ורק קמצוץ חמלה. הסיפור "כולם רוצים לחסל אותי היום" הוא מהתלה שנונה ומבריקה, שבה כמו תמיד יש אצל פולג איזו השלמה עם הבורגנות. התבוסה השקטה שיש בה חידלון נעים, והיא לא בהכרח דבר רע.

מן הסתם, בקובץ כזה יש גם סיפורים פחות טובים, כמו "כחול לבן" התלוש במקצת, או "אהבה בשיפוץ" הדביק למדי.

בתיה מ"מסע ההרס של בתיה", הקשישה הנלחמת בשטן הנדל"ן ויכולה לו. הגברת הזו היא לגמרי אייקון.

השתיקות שלך מרתיחות אבל גם נעימות לי. גם כשאתה שותק אני שומעת אותך אומר לי שאני צריכה להתבגר ולהפסיק לעשות שטויות.

מוטל נידח ומאובק אי שם במערב התיכון. שם קורים הדברים הכי מעניינים. ובעצם, החיים

מחכים בכיליון לרומן הבא שלה.

זה מסתיים לא באוקלהומה, אלא ב"אפריקה". החלום על מטמורפוזה, להפוך ליפה וצעירה, ושחומה. הגיבורה היא כתבת לייף סטייל, מומחית גישת הבודי פוזיטיב, לאהוב את עצמנו כמו שאנחנו. ובכן, יותר קל לאהוב את עצמך כשאת מושלמת, ומכל הבחינות. זאת אולי תבוסה, אבל אצל סלעית שחף פולג בכל תבוסה יש ניצחון, ובכל ניצחון יש גם קצת תבוסה. אבל ממש קטנה.