איך יוצרים מיתולוגיה ישראלית? לוקחים ארבעה דורות של משפחה אחת, מניחים אותה בנחלה אחת בפאתי פתח תקווה, שבה לכל אחד מראשי השבט בית משלו, מרכזים את כולם לארוחת חג דשנה ומספרים את סיפור עלייתה של משפחת בן טובים, לשעבר טויב, אדוני הארץ, שחברת הנדל"ן שלהם שגשגה וצמחה עד שכבשה את המדינה בהרבה נחישות והתמדה, ואולי גם שחיתות קטנה פה ושם, כי אי אפשר בלי. גברים גדולים וחזקים שיודעים לעשות את הדבר הנכון ונשים יפות וצנועות שיודעות את מקומן - עד שמגיעה זאת ששוברת את כל כללי המשחק. ככה יוצרים מיתולוגיה ישראלית, וכדי שהסיפור יהיה ממש מרתק מהרגע הראשון - הוא נפתח בדם. זהו בני טובים, ספרה הבנוי לתלפיות של כנרת רוזנבלום, שמתגלה כאן כמספרת מיומנת, איכותית, רחבת יריעה ועזת מבע.

בנות בראון/ עירית לינור

כתוב בעברית חיה ונהדרת.

אבי המשפחה, איציק הגדול, היה פרדסן מצליח בימי קום המדינה. הוא העביר את השרביט לבניו, יהודה ועודד, שהפכו את העסק למפלצת בטון ומלט אדירה וכעת יהודה, הדומיננטי מבין האחים, שעבר אירוע מוחי קשה, מעביר את ניהול החברה ששמה אטלנטיס - היבשת השוקעת - לידי בניו, אריק ואייל, שזוכים במכרז הנחשק ביותר: הקמת המכשול הגדול שבין עזה לישראל (הספר נכתב כמובן לפני שואת ה-7 באוקטובר ורוזנבלום נדרשת לכך בסגיר שנאלצה להוסיף אחרי הפרק האחרון). בעת ההכרזה, יהודה מזהיר את בניו: אריק לחיץ מדי, אייל לא מספיק חשדן, והסכנה אורבת לפתחם. כך נטמן בראשית העלילה זרע הפורענות.

ואז היא מגיעה. אליס, בתו של גידי, האח האובד של יהודה ועודד, הומוסקסואל שעקר ללונדון כדי לנסות את מזלו בתיאטרון, בהצלחה חלקית מאוד, הביא איכשהו לעולם ילדה בליל שכרות כלשהו, והלך לעולמו כמקובל ממנת יתר כזו או אחרת. האגדה מספרת שגידי ויתר על חלקו בחברת אטלנטיס לטובת אחיו כי מעולם לא היה לו ראש לעסקים. האמנם? אליס אולי נראית בהתחלה כפריקית קלת דעת ועטורת ראסטות, אך עד מהרה מתבררת כאשת עסקים חדשנית, קרה ומחושבת. מה היא רוצה? זה מסובך.

לפעמים היועצת הארגונית - מקצועה האזרחי של רוזנבלום - קצת משתלטת עליה והיא מעמיסה שלל פרטים טכניים/ עסקיים/ תאגידיים מתישים. קשה גם להשתחרר מהתחושה שבני טובים שייך לטרנד העכשוי של ספרים שכאילו נכתבים כדי להפוך לסדרות נטפליקס (למשל, פרויקט מלכה אדומה של חואן גומז חורדו הספרדי או עידן המידות הרעות של דיפטי קאפור ההודית). זה מהנה מאוד לקריאה, אבל פחות מספק לסנובים ספרותיים אנינים.

מיכל, אשתו של יהודה, הדמות המטריארכלית והאניגמטית בסיפור, שמתפתחת במלאכת טוויה מחושבת ועדינה ולא מפסיקה להפתיע. בשביל דמויות כאלו אנחנו קוראים ספרים.

אבא שלי לימד אותי שכשמגיע גל גדול, האפשרות היחידה היא לקפוץ לתוכו. להתעלם מהפחד, כי הפחד הוא יותר מסוכן מהגל. זה או אני או הגל, ורצוי, כמו שהוא תמיד אמר לי, שזה יהיה אני.

פתח תקווה? עוטף עזה?! עזבו, עדיף לקפוץ בעקבות האח האובד ללונדון.

כמובן. רוזנבלום רק הולכת ומשתכללת ומתעלה על עצמה מספר לספר.

בערך בשני-שליש הסיפור, בני טובים מקבל תנופה אדירה ומעוררת השתאות. בתנועת מלקחיים בין העבר להווה, רוזנבלום לוכדת אותנו ברשת התרחשויות צפופה, המתוארת בעברית יפהפיה. כל כך יפה, שלעתים נדמה כאילו היא אפילו קצת גדולה מהסיפור - אבל רק קצת. וכל השאר - מיתולוגיה.