פול אוסטר שוב ממציא את הבדידות. גיבור ספרו החדש של המאסטר האמריקני האהוב הוא סיי באומגרטנר, קשיש במה שנראה כתחילת תהליך עגום של דמנציה. הוא שוכח דברים וקורות לו תאונות ביתיות קטנות ומעצבנות, ואנחנו מתאהבים בו כמעט מיד, כשהוא מזמין ספרים שהוא לא צריך רק כי הוא מאוהב קצת בשליחה, מולי, שמזכירה לו את אשתו שהלכה לעולמה לפני כמעט עשור. באומגרטנר מדבר עם עצמו בזרם תודעה שמיימי של אדם שלא תמיד נמצא שם, שהמציאות מנפצת את הבועה שלו פעם אחר פעם. וככל שהוא שוכח, אנו נזכרים בעובדה הפשוטה שפול אוסטר הוא הגדול מכולם – בכל גיל, בכל מצב, ספר אחר ספר, וגם עכשיו, בעוד יצירת מופת שכל חובב ספרות אמיתי פשוט חייב לעצמו.

לא ממואר/ מוטי פוגל

לא קל, במיוחד בקטעים הפילוסופיים.

אנה בלום, אשתו המנוחה של באומגרטנר, משוררת, סופרת ומתרגמת, נלקחה ממנו בתאונת טביעה נוראה, כשהתעקשה לשחות בים סוער. את השורשים לאסון הוא מוצא בממואר שנותר לצד מכונת הכתיבה הישנה שלה. מסופר בו על טום בוי, אצנית ושחקנית בייסבול, שהתאהבה בנער הראשון שניצח אותה בתחרות ריצה ונהרג בתאונת אימונים בצבא, כשאפילו לא הספיק להגיע לתופת של וייטנאם. זה פול אוסטר שטרם קראנו, הכי אישי וסנטימנטלי, נותן לגל הרגש והגעגוע לסחוף אותנו אל חופי הזכרונות המתוקים, בלי בושה.

אז באומגרטנר בן ה-70, פרופסור לפילוסופיה בפרינסטון, מתיישב לאמבטיית שמש בחצר ביתו ובעוד גופו מתחמם לאיטו, מוחו צולל במורד מחילת ארנב של מחשבות והרהורים רנדומליים במעין מדיטציית זן אינסופית, שיש בה הכל מכל בכל, ולעתים גם לא כלום. אנה המדברת אליו בחלום וכמו משחררת אותו להתחיל עם אישה אחרת; שאלות פילוסופיות של דת אמונה, קיום ואי קיום הלקוחות מספרו החדש והמוזר; מסע השורשים שערך לפאתי אוקראינה, לעיירה שמחצית מתושביה היו יהודים, שנשלחו רובם ככולם למחנות ההשמדה; ובעיקר עוד ועוד רגעים מההיסטוריה הקסומה של סיי ואנה, מעין כוריאורגפיה זעירה של חיי יומיום מתוארים להפליא ושוב, ממיסים את הלב לשלולית סמיכה.

ביקורות טענו שהספר נטול עלילה כמעט לחלוטין. זה נכון. אז מה.

ג'ודית, אהובתו החדשה והזמנית של באומגרטנר. הפוכה מאנה, צעירה ממנו ב-14 שנה ומאתגרת אותו עד לקצה. אישה כנגדו במובן הכי מגניב של המילה.

זכור את הרגע הזה, איש קטן, זכור אותו עד סוף ימיך, כי שום דבר חשוב לא יקרה לך שלא קורה לך ממש עכשיו.

פרינסטון, ניו ג'רזי, מקום קטן, מקסים, אינטימי, שובה לב ואפילו חכם.

תמיד. זה פול אוסטר.

בפרק העוסק באמו של באומגרטנר מתברר ששם הנעורים שלה הוא אוסטר. האם באומגרטנר הוא פול אוסטר עצמו? אולי, כי בעוד גיבורו מתכונן להגעתה של דוקטורנטית המשתוקקת לחקור את יצירתה של אנה, אוסטר מתגלה שוב כווירטואוז רב פעלים, המשלב מגוון טקסטים לשמיכת טלאים ספרותית מופלאה: השירה והפרוזה של אנה, הפילוסופיה והפרוזה של סיי, עוד ועוד מרקמים של טקסטים בהרמוניה נדירה, מתחברים לשלם יפהפה, נטול עלילה כמעט, אבל גדוש בכל שאר הדברים הקטנים האלה, שעושים ספרות נדירה בעומקה ועוצמתה.