ביקורת מזוית אחרת
רן בן-נון
ארמון הנייר הוא חגיגה מושלמת לאמריקנופילים אדוקים
תקציר מנהלים
בבק וודס הקסומים שבקייפ קוד, בין האגם לחוף האוקיינוס, כשהיא כבר באמצע שנות ה-50 לחייה, אלינור עושה סוף סוף את מה שתמיד חלמה עליו – או יותר נכון, פינטזה – ושוכבת עם חבר הילדות שלה, ג'ונאס, הילד שחור השיער וירוק העין שהיה לגבר המושלם. זה לא משנה שהיא נשואה ואמא לשלושה ושגם לג'ונאס יש חיי משפחה משלו. עכשיו אלינור תתחרט על מה שעשתה ולא על מה שלא עשתה. כך כותבת מירנדה קאולי הלר בספר הביכורים הנפלא שלה, "ארמון הנייר", סאגה משפחתית אדירה וסוחפת במיטב מסורת הרומן האמריקני הגדול, ספר לצלול לתוכו ולא לצאת עד לעמוד האחרון.
כמו מה זה
האלטרואיסטים/ אנדרו רידקר
קל/כבד?
זורם ומהנה להפליא, גם בחלקים הקשים והכואבים.
למה כן?
בטבעיות קלילה וזורמת, טובלת בתיאורי טבע מסחררים ודיאלוגים מחודדים ושנונים, מגלגלת הלר לסירוגין את סיפור הבגידה השערורייתי מההווה לצד היסטוריה משפחתית מפוארת, זרועה בטראומה, התעללות ואשמה. זה מתחיל עם סבתא אגדית שהתחתנה שלוש פעמים ובעצם הפקירה את בתה, וממשיך עם אמא קשוחה וחסרת פחד, שלא מתעבת את הגברים המתעללים, אלא דווקא את הנשים שאפשרו את ההתעללות. התוצאה היא סיפור עשיר להדהים ורב רבדים של גברים חזקים ונשים עוצמתיות, דמויות עתירות חולשות אנושיות אך עם זאת קצת גדולות מהחיים.
למה גם כן?
חלקו השני של הספר מוקדש ל-1981, שנת האפס של אלינור וג'ונאס, השנה שבה התגבשו והיו למי שהם ובה נקבעו החוקים. הוא רק בן 12, היא כבר בת 14 ובדיוק קיבלה את המחזור הראשון שלה. הוא מאוהב בה עד כלות ואילו היא מחבבת אותו ונהנית בחברתו, אבל לא לוקחת אותו יותר מדי ברצינות. זה משתנה בחלק השלישי, כשאלינור מתמודדת בעזרת ג'ונאס מול אחיה החורג הזוועתי קונרד, כשבמקביל מתארת הלר בכישרון אריגה עילאי את המפגש שלה עם פיטר, בעלה האנגלי השרמנטי, אי שם בעתיד לונדוני גשום.
למה לא?
זה קצת צורם שאישה שאמורה להיות הכי חזקה ועצמאית שיש, מנהלת את חייה בין שני אבירים מסוקסים על סוסים לבנים, שמצילים אותה פעם אחר פעם.
דמות לקחת
פיטר, בעלה של אלינור, נצר למשפחת אצולה אנגלית, עיתונאי כלכלי בכיר, חתיך הורס המבורך בהומור בריטי דקיק ומחוכם. חלומה של כל אישה, למרות הסיגריות.
משפט לקחת
"העצה הטובה ביותר שאמא נתנה לי: בחיים יש שני דברים שאף פעם לא מתחרטים עליהם — תינוק ושחייה".
איפה קוראים?
הבק וודס האלה הם פשוט גן עדן, מקום שבו אי אפשר להיות עצובים. גם אם תהיו מדוכדכים לרגע, הטבע יחזיר אתכם לחיים.
נחזור לעוד?
כל כך. מירנדה קאולי הלר היא הרבה יותר מהבטחה ענקית - היא כבר מקיימת ורק שתמשיך ככה. נמשיך לעקוב.
השורה האחרונה
האם סוד הבגידה יתגלה, ואם כן, במי תבחר אלינור - באהבת חייה, האיש שתמיד היה שם, או בגבר שאיתו הקימה בית ומשפחה לתפארת? הלר נותנת לרגשות הגואים ולשאלות הגדולות להציף אותנו. אנחנו תבנית נוף מולדתנו, פנינו מחורצים מצלקות העבר, אבל כשבוקר חדש מפציע עלינו להיות שם, להביט בשמש העולה – ופשוט להמשיך הלאה.