אף אחד לא כותב אהבה כמו אודי שרבני. הוא לוקח את הדבר הגדול הזה, משנה החיים, ומפרק אותו לשורה ארוכה של מחוות, חלקן לא רצוניות או בלתי מודעות, המרכיבות קשר שהוא מהות החיים, שאין בלעדיו. זוגיות. להיות ביחד. "כל קשר בין הדמויות", ספרו החדש של שרבני, עוקב אחר בני זוג בתקופת הקורונה, שעכשיו, בימים הנוראים של המשבר הנוכחי, נדמה כאילו אפשר להתרפק עליה במעין נוסטלגיה. גבר ואישה שהחיבור ביניהם מתרומם אל מעבר למילים, או להיפך, חותר תחתן. הוא סופר בלשים המתרעם על כך שהז'אנר הפך פופולרי מדי וכולם כותבים אותו עכשיו, כולל אנשי הספרות ה"יפה", ואילו היא מתרגמת במקצועה, העובדת על תרגום ספרו האחרון לצרפתית. הם נפגשים בכנס ספרותי משמים כלשהו, עושים סקס שמימי ומוזר, ובסוף מתחתנים. כשהם מתקשים להיכנס להיריון, מתחילה המגפה, ואז הכול משתבש.

דלפין/ דפנה לוין

מתנדנד בין רומנטיקה נעימה להגות כבדבדה.

זה ספר אפיזודי הנע ללא הרף בין תחנות חיים שונות – ביקור אצל אביו הגוסס בבית החולים, ניסיון נואש להגיע לפורקן לפני בדיקת זרע במרפאה – ובכל תחנה כזו מתחולל זרם אסוציאטיבי שלוקח אותנו למקומות אחרים וחושף בפנינו את דרכי החשיבה המשונות במוחו הקודח של כותב בלשי, יצור מופלא שאף פעם לא רואה את הדברים כפשוטם, אלא תמיד מחפש את משמעותם, משהו נסתר וחבוי שאיש מלבדו לא מבין.

הספרות והכתיבה אצל שרבני הן כמעט מצב פתולוגי, שכופה את עצמו על התודעה וההכרה ומסרב לשחרר, ממשיך לייסר את הכותב עד שזה הופך לבלתי נסבל, עד שהוא שונא את עצמו ומתעב את סביבתו, פשוט מפסיק לאהוב. השפה שלך היא מי שאתה והתרגום שלה הוא המעשה האינטימי ביותר שיכול להתרחש בין זוג אוהבים. כשהיא הופכת את מילותיו מעברית לצרפתית, היא בעצם מפענחת אותו, מדבררת אותו, ממציאה ובוראת אותו מחדש. אבל האם היא באמת מבינה אותו?

לפעמים זה מסובך מדי, כבד מדי, מפותל מדי ואפילו קצת סתום

המנעולן שפולש לדירתם החדשה של בני הזוג עוד לפני שהם עוברים לגור בה, ועושה בה כרצונו. קריפ כזה כבר מזמן לא קראנו.

"הוא כבר לא הולך לפסיכולוגים. הוא גרם לשני פסיכולוגים לדמוע והסתפק בזה. יצא משם כשידו על העליונה".

בין שתיים מהערים המגניבות בעולם, תל אביב ופריז. בעצם, אולי עכשיו עדיף יותר פריז מאשר תל אביב.

כן. שרבני הוא אחד היוצרים המסקרנים והמקוריים בשפה העברית כיום, אחד שלא מפסיק להפתיע.

החלק החותם את הספר מסופר מנקודת מבטה של האישה, בפריז, אי שם בעתיד, כשהעלילה חוטפת טוויסט אפל ומשונה במיוחד, כזה שרק כותב מאוד לא שגרתי כמו שרבני מסוגל לייצר. "חפש את האישה", אומרים הצרפתים. לפי "כל קשר בין הדמויות", אולי עדיף לא למצוא אותה.