בסוף העולם שמאלה, רחוק מכל כביש ראשי וגם מהים, כי לא היה לה כסף, נטליה מוצאת את עצמה באמצע שום מקום, חום מעיק ויתושים מסביב, מול בעל בית מבאס, שעושה פרצוף על ברז דולף וחלון שלא נסגר כהלכה. אמנם יש לה כלב, צולע ולא חברותי במיוחד, אבל ממש לא ברור למה עזבה את העיר והגיעה לשם, לכפר לה אסקפה, שם שמרמז על בריחה. יחסית לכפר, האזור לא יפה במיוחד ומסתובבים בו מגוון טיפוסי שוליים דהויים, שכולם תוהים מה עושה שם אישה באמצע החיים לבדה. נטליה, גיבורת 'אהבה אחת' של שרה מסה, שומרת את מחשבותיה לעצמה ורק רוצה שקט, שיעזבו אותה במנוחה, שתוכל להתאושש ממה שמעיק עליה, אבל לגורל יש תוכניות אחרות לגמרי. מסה, מהבולטות והנחשבות בדור הנוכחי של סופרי ספרד, מציגה גיבורה מיוחדת שסודותיה מתגלים אט אט, כשהיא נדרשת לכמה מההחלטות היותר קשות ומורכבות שהחיים מזמנים לה. אישה מול העולם, בספר מאוד לא שגרתי.

גם זה יעבור/ מילנה בוסקט

רזה וקשוח.

קו דקיק של אפלה נמתח לאורך הסיפור ולעומקו. אנחנו לא באמת יודעים למה נטליה נמצאת שם בכפר. כששואלים אותה, היא משקרת או לא אומרת את כל האמת, גם כשהשואל הוא השכן החתיך, פיטר, שהקשר ביניהם הופך כמעט מיד למעין ידידות אפלטונית מנומסת, למרות שהיה יכול להיות הרבה יותר. היא לבד מבחירה, אבל ממה נובעת הבחירה הזו ומהי משמעות הלבד. לזמן הכפרי חוקים משלו, אין לנו מושג כמה ימים היא נמצאת שם, והחידה עוד רחוקה מלהתפענח.

שרה מסה מצליחה ליצור מתאם מושלם בין שפת התיאור לבין ההתרחשויות – מעין קור, רזון וריחוק המעידים על אדישות וניכור. האהבה האחת היא אכן אהבה מאוד מיוחדת, אבל אולי לא מהסיבות הנכונות. זו אהבה קשה, משונה, כמעט חסרת ברירה, שדומה יותר לאובססיה וגם נטליה עצמה מודה בכך. היא לא מבינה למה היא נמשכת לאיש שהיא אתו, לא מבינה מה יש בו, מה מצאה בו ולמה היא כאן, אבל לא מסוגלת לשחרר. לגוף צרכים משלו, לתשוקה חוקים משלה, וצריך פשוט לשחרר ולקבל אותם כפי שהם, אחרת סובלים. ובאיזו מהירות האהבה מתרוקנת מכל סוג של יופי והופכת למשהו רעיל ומסוכן, מלא אכזריות, שליליות ורוע, כשאת הרצון להתקרב ופשוט להיות ביחד מחליפה קינאה חסרת בסיס וחונקת.

כי משהו בנטליה נותר סתום ובלתי מפוענח, מציק ואפילו מעצבן.

אנדראס, המאהב: מכוער או יפה? סקסי או גמלוני? חמוד או מטומטם? לעתים נדמה שגם נטליה עצמה לא יודעת את התשובה.

"אם השתיקה היא היעדרן של מילים, איך תיתכן שתיקה מסוימת במיוחד? האם לא אמורות כל השתיקות להיות זהות זו לזו, כשם שהצבע הלבן זהה? ברור אפוא שמה שמבחין בין שתיקות הוא מה שסובב אותן, החל בסיבותיהן".

בריחה לכפר ספרדי היא רעיון נפלא, במיוחד עכשיו. אבל אם אפשר, שיהיה קצת פחות מדכא ויותר ידידותי מלה אסקפה.

כן. תרגמו עוד ועוד מיצירתה של שרה מסה. בקושי נגענו בקצה הקצה של עבודתה.

'אהבה אחת' הוא ספר על כל דבר מלבד אהבה. המניעים של הגיבורה לא ברורים, קשה להבין למה היא עושה את מה שהיא עושה, אבל ברובד עמוק כלשהו שוקעת ההכרה שלא חייבים להבין, שחלקים מסוימים בנפש האדם תמיד יישארו נסתרים. ואולי טוב שכך.