ואל, בלשנית המתמחה בשפות נורדיות מתות מאוניברסיטת בוסטון, ואגורפובית חרדתית באופן קיצוני, מגלה שאחיה התאום האהוב, אנדי, מת במפתיע. אנדי היה חוקר אקלים בתחנה מרוחקת מול חופי גרינלנד, אבל כעת וואיט, שותפו למחקר, נמצא כבר בעניין אחר לגמרי. הוא שולח לוואל סרטון שלא ייאמן: ילדה בת 8 או 9 שנמצאה קפואה בקרח, הפשירה והתחילה לדבר בשפה לא מוכרת. מה הקשר? לא ברור. וואיט מבקש מוואל להצטרף אליו בקצה העולם. ואל מעולם לא עזבה את מסצ'וסטס, בן הזוג שלה נפרד ממנה לאחרונה, אביה גוסס מסרטן במוסד, והיא בודדה לגמרי, לפני שנת שבתון. דבר לא מונע ממנה לצאת לתחנת המחקר המבודדת, מלבד אותה חרדה משתקת. אז היא בולעת ערימה נאה של כדורי הרגעה, שותה קצת וטסה לשבעה שבועות בחברת חמישה בני אדם בלבד באמצע שום מקום, 1,300 קילומטר מהחוג הארקטי, ומה שיעבור עליה שם מרכיב את עלילת "הסודות שהקרח שומר", מותחן מדעי למחצה וחביב להפליא מאת אריקה פרנזיק.

אחסון קר/ דייוויד קופ

קליל ומגניב, גם בקטעים ה"מדעיים".

כתאומים, ואל ואנדי חלקו תמיד את אותה מחלת נפש, שהתבטאה אצל כל אחד מהם בצורה שונה – היא בחרדה, הוא במאניה דפרסיה, שמשערים שגרמה להתאבדותו, כשיצא לבד אל השממה הארקטית הקפואה, מינוס 50 מעלות, כשלעורו תחתונים בלבד. אבל בינתיים עולות במוחה המסויט של ואל שאלות לא פשוטות בנוגע למותו של אחיה, שמתעצמות על רקע אישיותו החידתית, המסתורית, של וויאט, מנהל התחנה, שאולי ראה באנדי סוג של מתחרה או יריב עיקש. אבל עם כל הכבוד למתח העשיר הזה, בלב הספר נמצא תהליך שבירת הקרח המסקרן שבין הילדה המסתורית הקפואה לשעבר והמבועתת לחלוטין, לבין המדענית המסויגת, הרדופה בשלל סיוטים משל עצמה. ההתקדמות וההתקרבות בין השתיים מתרחשות כולן סביב השפה, עתיקה מול חדשה, ובלשנים חובבים פשוט יתעלפו מ"הסודות שהקרח שומר", ברמה של דמעות אושר קטנות.

וואיט ואנדי עסקו במחקר על רוחות קרח רבות עוצמה ופתאומיות, שפעם הופיעו רק בחוג בארקטי וכעת מתחילות להופיע ברחבי העולם ולהקפיא אנשים למוות בתוך שניות ספורות. מהתיאורים ניכר שהספר נכתב בעקבות תחקיר מעמיק ויסודי, הנושא מסר אקולוגי חשוב, קריטי, שואתי ואפוקליפטי – אך עם זאת לא חופר, מטיפני, דידקטי או מציק.

אבל אל תקחו אותו יותר מדי ברצינות. בכל זאת יש כאן כמה וכמה קטעים מופרכים לחלוטין.

נורה וראג', זוג החוקרים החמודים שמתלווים לשליחותה של ואל ועסוקים בצלילות נועזות אל עומק המים הקפואים שמתחת לקרח. כי כמו שלמדנו לאחרונה מהספרות הרומנטית, אין כמו אהבה של מדענים.

"ואפילו אם נתקן את כל מה שמקולקל, מה שאנחנו לא יכולים לעשות, הבעיה היא שאף אחד לא יכול לתקן את טבע האדם. אנחנו חמדנים, אנוכיים, טיפשים, כל כך, כל כך טיפשים, וקצרי רואי מטבענו. וזה מה שיהרוג את כולנו. יש לקוות."

גרינלנד, או כל מקום קפוא, לבן, קרחוני ומהמם אחר, אי שם בקצות הגלובוס.

אפשר אך לא חובה. פרנזיק היא כובת מהנה ביותר.

בתוך רצפים של תמונות סוריאליסטיות מרהיבות, ונוף חייזרי שוואל קוראת לו "האינסופי" והוא בעצם ישות בפני עצמה ודמות מרכזית בספר, פרנזיק מגלגלת עלילה בעלת אלמנטים של מדע בדיוני ספקולטיבי, שהמופרכות הקלה שלו רק מוסיפה להנאה מקצב ההתפתחויות המהיר. כמותחן מדעי מודרני, "הסודות שהקרח שומר" אולי לא מבריק כמו "אנומליה" של ארוה לה טליה למשל, אבל הוא בהחלט מהנה ברכו הישירה והצנועה.