הם היו ביחד כמעט עשור, אבל נפרדו אחרי פחות משתי שנות נישואין. משהו שם לא עבד. מה זה היה? קשה לומר, הכל וכלום. הפרטים הקטנים האלה שמרכיבים קשר פשוט התפרקו. כבר לא היה להם טוב ביחד, השתיקות הלכו והתארכו, עד שהיא הציעה שאולי כדאי להם להיפרד והוא הסכים במהירות מפחידה. עכשיו היא מתרגלת לאט לאט להיות לבד – בלי הנוכחות שלו, בלי החפצים שלו, במיטה חצי ריקה או על השטיח, מקשקשת עם חבריה, שעדיין אין לה אומץ לספר להם מה קרה, אוכלת קצת יותר מדי לצערה, ותתפלאו – התיאור הכמעט גנרי הזה של פרידה יוצא מצחיק/ עצוב באופן מושלם ב"הכול טוב" של מוניקה הייזי הקנדית.

פינלי דונובן מחסלת/ אל קוזימנו

קליל קליל והכי כיפי שיש.

הכתיבה הקומית של הייזי חושפת את המרירות והייאוש שבמצבה של הגיבורה, מגי, מבלי לנסות לייפות אותו - שורת רגעים פאתטיים שכולם בדידות ורחמים עצמיים, התפלשות בסחי רגשי והכרה בחוסר התכלית של החיים. אין כאן יותר מדי פילוסופיה או חיפוש משמעות, אלא רק חשכה אימתנית שאופפת את החיים ולא מאפשרת אפילו לקרן אור דקיקה לחדור לתוכם. בין תדהמה מכך שבטורונטו בני זוג חייבים להיות פרודים שנה לפני הגירושין, הלם מגובה ההוצאות המשפטיות, שופינג אונליין חסר מעצורים ואומללות הולכת וגוברת, מתבררת עובדה פשוטה אחת – היא בדיכאון: ערמומי, זוחל, שתלטני, מתמשך.

הפרידה אצל הייזי מחולקת לשלבי אבל כמו בנוסחה הקלאסית של קובלר-רוס. אבל למרות שאנחנו יודעים בדיוק מה הולך לקרות – חיפוש דירה מייאש, שיעור יוגה מביך, נשיקה ראשונה מגושמת – הייזי מצליחה להטעין את ההתרחשויות בתחושת חוויה ראשונית ובלעדית. כן, זה קורה לכולן, אבל עכשיו זה קורה לי, וזה מעניין ושונה ומספיק מצחיק כדי שתישארו איתי עד הסוף. למרבה ההפתעה, זה עובד לה.

הנאה צרופה ותו לא, אפס ערך מוסף, שום דבר שנשאר איתך אפילו שנייה אחרי הקריאה.

החברות של מגי. לשתיהן קוראים לורן, אבל אחת מהן מכונה "לורן הרגשנית" בגלל נטייתה לדמעות. הן תמיד יספקו עוד רובד של פרשנות משעשעת לכל סיטואציה.

זה היה רעיון מצחיק, שאתקיים שנים על גבי שנים, וכל מיני דברים יקרו, והכל ייראה גדול ומשמעותי. וזה יהיה נכון, אבל גם לא נכון. אני ארגיש משהו למשך תקופה, ואחר כך ארגיש משהו אחר, ושום תחושה לא תימשך לנצח, כי ככה זה בחיים.

טורונטו מתגלה ב"הכול טוב" כעיר מגניבה להפליא, יפהפיה, עם חיי לילה תוססים, תרבות עשירה ובעיקר מגוון אינסופי של היפסטרים שימושיים.

כן. מוניקה הייזי היא כותבת מעולה ומוכשרת. נשמח לנסות גם כתיבה מעט יותר רצינית שלה.

היכולת של מוניקה הייזי להיות כל כך עצובה וכל כך מצחיקה בעת ובעונה אחת, משאירה אותה בדיוק סנטימטר אחד מעל לספרות הטראש הרומנטית/ מסחרית; כלומר, בדיוק במקום הנכון.