איך מרגישה אישה צעירה שהגבר שאיתה מכור כבד למציצנות ברשת? זו רק אחת מהשאלות שמעלה קיארה יער, כותבת טרייה ומסקרנת שגילינו במרחבי הספרות העצמאית האינסופיים של עברית. ששת הסיפורים שבקובץ הקצרצר הזה נוגעים בצורות שונות של ארוטיקה ויחסים, בוחנים את החושניות מצדדים שונים, תוהים על הקשרים העדינים שבין הגוף לנשמה.

מאהבים/ תה

עברית פשוטה ובסיסית מאוד, ארוטיקה פשוטה ובסיסית למדי.

יער מתמחה בתיאורים אובססיביים, רפטטיביים, פיזיים מאוד, שנעים באופן קבוע על גבול המטריד ומאתגרים שוב ושוב את התודעה הקוראת. בסיפורים כמו 'שלוש גופיות לבנות, חצי שקופות', שבו טראנס אחרי ניתוח מרגיש לראשונה את גופו החדש; ו'הגשתי לך' העוקב באופן כפייתי אחר תהליך מריחת נתח בשר במרינדת פפריקה - יער יוצרת מצבים שיש בהם כמעט טקס פגאני מודרני יומיומי, ואז משאירה לקורא זמן לעכל. לא תמיד זה מצליח.

הסיפור המוצלח בקובץ הוא 'תסתכל עליי', שבו צעירה שבן הזוג שלה מכור להצצה, יוצרת דמות אינסטגרמית שהיא תוכל לעקוב אחריו עוקב אחריה. מסובך? קצת, אבל גם מעורר באופן משונה ואפילו קצת קינקי, במובן הטוב.

דווקא הסיפור הפותח, 'נחש', הוא החלש בקובץ - לא ברור, כתוב בעברית לא מספיק אפויה, עם ארוטיקה שבלונית ומגושמת, ובכלל, פשוט סיפור מביך. וחוץ מזה הספר מלא - מלא! - שגיאות הגהה בסיסיות.

עלמא מהסיפור 'חתיכת מפגרת' , שהולכת לפגישת מחזור של כיתתה, עשור לאחר התיכון, ונזכרת בכל המגושמות והעציות שחשה כלפי גופה בשנים ההן, כשהיא נתקלת בבחור הראשון שהעיז למשש לה את החזה. האם היום היא מרגישה איתו יותר טוב? שאלה מעניינת.

כשאנחנו שוכבים כל מה שאני חושבת עליו זה האם הוא חושב על בחורות אחרות, האם הוא לוקח את הראש שלי ומחליף אותו בשל איזה בלונדה מצועצעת ממעמקי הטוויטר.

בלילה, במיטה, ותתפלאו - לבד.

לא בטוח. יער היא כותבת בינונית למדי. אולי עוד כמה סדנאות כתיבה אינטנסיביות יצליחו להוציא ממנה חומרים חדשים, מעניינים יותר.

בסיפור החותם את הקובץ, 'עור', היא מפתחת אובססיה לריח רע ברחוב ומתחילה לפתוח שקיות זבל כדי לגלות מהיכן הופיע. התוצאה היא הזוועה בהתגלמותה. זה העניין עם קיארה יער, הכתיבה שלה אפופה בטורדנות כפייתית ויוצרת יחסי משיכה-רתיעה עם הקורא. יש שם משהו שעוד יכול להשתכלל ולהתפתח בתנאים הנכונים. זה תלוי רק בה.