אביעד הוא בן אצולה בקיבוץ "בית ראשונים". סביו משני הצדדים היו מהמקימים, אמו היא עורכת-הדין של התק"ם ואביו שמת לו מול העיניים בגיל 10 מדום לב היה נסיך ומנהיג של הדור השני. אביעד לא דיבר עד גיל שנתיים וחצי ואובחן על הספקטרום האוטיסטי. הוא גם אובססיבי לשחייה ולוותינים ואין לו חברים מלבד סבא גבריאל וילד חוץ בשם גלעד. יום אחד הסבא מבקש מאביעד שיוודא, אחרי מותו, שהוא באמת מת ונמצא בתוך ארון. למה? הסבא לא מסכים להוסיף אז אביעד מתחיל לחקור מה הסיפור יחד עם האקסית של אביו והגילויים די מחרידים.

"המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" מאת מארק האדון

כבד כמשא החיים

פתרון התעלומה הוא מופרך אך גאוני למדי כרעיון.

מרתק להיכנס לראש האוטיסטי מלא המטאפורות של אביעד.

קיים דיסוננס בין תיאור הדמויות, שהמחברת בחרה להציג אותן כסכיזואידיות-אוטיסטיות, ובין השפה הלירית והרגשנית בה הן מספרות את הסיפור.

אביעד הגיבור תרתי משמע.

"והתאים שלי רועדים בעצבנות של כלב שלא הוציאו אותו לפיפי."

בבית קברות פסטורלי

אם הסופרת תכתוב משהו בסגנון "לאכול להתפלל לאהוב" שיותר מתאים לקול הנשי והמסתבך עם עצמו שלה - היא הייתה יכולה לעשות את זה יופי.

קשה לחיות וקשה למות בקיבוץ )-: