אישה חוזרת מארה"ב למקום שבו נולדה וגדלה – בארגנטינה – והיא אחרת: אפילו שמה, המבטא שלה והמראה שלה שונים. אחרי שנאלצה לעזוב בנסיבות טראגיות את ביתה ומשפחתה ולהתחיל חיים חדשים בבוסטון, האם תצליח להחזיר לעצמה את הזמן שאבד ולתקן את מה שכבר אין, לכאורה, דרך לתקן?

כמו הרהור קיומי הכרחי על התחלה מחדש, בשילוב מלודרמה עוצמתית ומלאת רגש. כמו "בעקבות הזמן האבוד", רק קצר, ממוקד ועם סיפור טוב יותר.

קל לקריאה ככל שזה הולך ומתקדם, שכן העלילה הופכת סוחפת יותר ויותר, ולא מגיעה לפתרונה כמעט עד הרגע האחרון. כתיבתה של פיניירו חכמה אבל ישירה ולא מערימה קשיים.

כי מתחת להבטחה להרפתקאה מהורהרת של חזרה הביתה מסתתר סיפור עוצמתי על משפחה, נטישה ותיקון שיגרום לכם להתייפח גם אם לא תכננתם, מבלי לאבד לרגע את השליטה בטקסט או להתמסר לקיטש. אין כאן קיטש, אבל יש חתיכת מלודרמה גדולה יחסית לספר קצר שכזה.

כי מעטים מאוד הספרים שבהם אתם הופכים איכפתיים כל כך לדמויות, לגורלן, לצורך לוודא שהן זוכות במה שמגיע להן. וכי פיניירו היא אשפית במקצב, הסתרה ומסירה, ולוקחת אתכם איתה למסע המטלטל הזה כמעט מבלי שתרגישו, ועד שליש הספר אתם כבר במים העמוקים של הדרמה, לא מסוגלים לחזור לאחור.

כי הדמות הראשית, המספרת, היא אישה מחושבת הסובלת מסוג של קהות-רגשית מרצון, ולפעמים מתחשק לכם פשוט לצעוק עליה או לבעוט בה.

מיסטר גלבן, נציג ביה"ס בארגנטינה שאליו מגיעה הגיבורה. גבר נמוך קומה, קירח, עודף משקל, ש"מתנהג כאילו היה סקסי, מתנועע כאילו היה סקסי" – וזאת מסיבה פשוטה: הוא מורה, גבר בודד בתוך עולם שכולו מורות, מצב עניינים שהופך "כל גבר שדעתו אינה פזורה עליו לסקסי".

"מהו הגבול האחרון שאם יכולה לחצות, עד לאן היא יכולה להגיע מתוך אמונה שהיא מיטיבה עם הבן שלה? מהו הדבר שהיא מעולם לא האמינה שאפשר לעשות אותו, אך היא מקבלת אותו.... אם הגבול הזה איננו המוות, מהו אפוא הגבול? להסתלק, לעזוב אותו, לנטוש אותו ולנתק איתו כל קשר".

הכי טוב בטיסה – עדיף לחופשת קיץ – או זמן קצר אחרי החזרה מהחופשה, כשאתם זקוקים לעניין חדש בחיים ולקצת נחמה.

בשמחה. ספרים קודמים של פיניירו כבר פורסמו בעברית אבל לא זכו לתשומת הלב הגדולה ש"מזל קטן" מסב אליה. עם כישרון סיפורי שכזה, בוודאי שנחכה לתרגום הבא.

המלודרמה הכי חכמה, מתוחכמת ומתגמלת על המדף כרגע.