ביקורת מזוית אחרת
רן בן-נון
רומית סמסון שוב מוצאת את הפיוט והיופי שבמוניציפלי הכי בנאלי
תקציר מנהלים
שירה ואלעד מתחתנים. שירה היא יועמ"שית, שעברה מעירייה גדולה למועצה אזורית קטנה, ויש לה שלושה ילדים מנישואין קודמים ועוד תינוק עם אלעד, ראש העיר החדש. איך הם הגיעו לכאן? כדי לדעת את התשובה עלינו לחזור שבע שנים לאחור, כששירה שקדה על הכנת המכרז לפינוי האשפה בעירייר ואלעד היה חבר מועצה נמרץ עם שאיפות לכס סגן ראש העיר, ורווק לוהט. ברקע מכרז האשפה רחשו לא מעט בעלי עניין אפלים בסגנון הסופראנוס, כשמולם רק האידיאליזם התמים של גיבורינו, ורומית סמסון הנפלאה שוב מצליחה למצוא את הפואטי במוניציפלי ואת הדרמה שבתוך האפור, ממש כפי שעשתה ב"המטבח האחורי" שלה, זוכה פרס ספיר לספרי ביכורים.
כמו מה זה
עמקפלסט/ דורית קלנר
קל/כבד?
זורם, קצבי, מבדר, מהנה.
למה כן?
בעלה של שירה הוא פצוע הלום קרב, שחוזר הביתה אחרי שנה וחצי במוסד שיקומי סגור, ומהר מאוד היא משחררת את הפנטזיה לטייל איתו בשדה הגדול שמאחורי ביתם או לשבת בבית קפה. הימים הטובים הם אלה שבהם הוא מתייחס אליה ואל סביבתו, ולא סתם בוהה כזומבי בחלל. שירה לא מסוגלת להיות שם ובורחת חזרה לעבודה, רדופת רגשות אשם. אבל מה גרם לאלעד לעזוב משרד מצליח בתל אביב ולפרוש לפריפריה?
למה גם כן?
סמסון מטיילת במיומנות של מספרת עילאית בין זמנים ותקופות, בין עבר להווה, בין רגעים קטנים של אושר לבין משברים עמוקים וכואבים. בין מכשולים לבין נצחונות קטנים של אנשים אוהבים על כל הצרות והמפגעים שהחיים מזמנים להם. יש כאן יופי אינסופי שכולו ניואנסים, מחוות, מבטים, מילים, של שניים שפשוט נועדו זה לזו. זה לא יכול היה להיות אחרת.
למה לא?
טוב, אז יש כאן ערבי מחוספס תכול עיניים שיודע איך מכינים קפה שחור אמיתי, ויש גם אמא אשמה בהכל, ואנשים עם ידיים גדולות וחמות ואפילו זהרירי זהב בעיניים. לא נורא.
דמות לקחת
גבי, ראש העיר, הפוליטיקאי המושלם שיודע להגיד לכל אחד בדיוק את מה שהוא רוצה לשמוע, עם הטון המדויק בטלפון וההבעה המדויקת בכל פגישה, וכולם פרושים בפניו כמו ספר פתוח. דמות פשוט גאונית.
משפט לקחת
לא טוב להפיל על הילדים שלנו ציפיות גדולות, ואז להתעצבן ולהתעצב כשהם לא עומדים בהן.
איפה קוראים?
פריפריה עם אופי ואישיות ואזרחים ותיקים מול מתעשרים חדשים, וחוף שווה. אשקלון?
נחזור לעוד?
כן כן כן. רומית סמסון היא עתיד הספרות העברית, כל הז'יטונים עליה.
השורה האחרונה
בסופו של דבר, 'פילים בחצר האחורית' הוא סיפור רומנטי יפהפה על שני אנשים מורכבים ודרכם הלא פשוטה זה אל זו. כי כשהאהבה מוצאת אותנו עלינו לפתוח אליה את ליבנו – לא משנה כמה מסובך זה עלול להיות.