על גבעה ירקרקה בשטח כפרי באפ סטייט ניו יורק נפרש כפר נופש נעים, שאליו עוברים סשה הסופר והמרצה לכתיבה יוצרת ואשתו מאשה הפסיכולוגית עם בתם המאומצת נטשה. כשהמגפה הולכת ומתפשטת והעולם הולך ונסגר, מזמין סשה את חבריו לבלות אתו במקום את חודשי האביב ואולי גם הקיץ, עד יעבור זעם. מאשה ונטשה לא ממש מתלהבות מהעניין, אבל זה כבר מאוחר מדי, כי החברים כבר בדרך. במה שיעבור עליהם במהלך מחצית השנה הבאה – אהבות, אכזבות, עליות ונפילות – עוסק "החברים של סשה" של גארי שטיינגרט, שכרגיל, כולו הומור מרושע, ביקורת אכזרית על דרך החיים האמריקאית ומרירות סובייטית מגניבה שרק הולכת ומשתכללת עם השנים מספר לספר.

טלגרף אווניו/ מייקל שייבון

שטיינגרט תמיד קל יחסית, אבל הפעם הוא מרשה לעצמו להיות יותר רציני לפעמים.

החברים של סשה מהתיכון הם קרן, מפתחת אפליקציית דייטים פופולרית; ו-וינוד, סופר מופלא שלא זכה להתפרסם והיה לעוזר טבח; אדי הוא חבר מהקולג' שהיה למעין איש עסקים מושך בחוטים גלובלי; ואליהם מצטרפים די, סופרת והוגת דעות צעירה ונחשבת שהייתה סטודנטית של סשה; וטיפוס המכונה "השחקן", מעין מגה סלב עולמי חתיך-על, ששוב דוחה תסריטים שסשה כותב לסדרת טלוויזיה בכיכובו. באביב ובקיץ האלה יתרחשו ביניהם שלל עלילות תשוקה וזימה, קנאה ובגידה, שנעים בין אנושיות חשופה ומרגשת לבין תחתיות העליבות והשפל – הכל בחוץ, הכל גלוי, דבר לא נסתר.

הקשרים בין הדמויות נרקמים אט אט ברגישות ובחוכמה, מתפתחים כמו ענפי עץ השואפים אל שמש האמת: השחקן הולך ומתאהב בדי המושלמת, אד מסוחרר מקרן הנהדרת, סשה מחביא בעליית הגג בקופסת נעליים יצירת מופת שכתב וינוד לפני עשרים שנה. לאן כל זה הולך? לא למקום טוב, אבל ב"החברים של סשה" יש גם לא מעט חמלה, סגירת מעגל והשלמה.

גארי שטיינגרט זה ממש לא לכל אחד, הוא טעם נרכש. יש כאלה שמוצאים אותו חופר, ואפילו משעמם.

וינוד ההודי הוא טיפוס מורכב, מופת של חיים מבוזבזים, צנוע, נחבא אל הכלים, עניו, מתרחק מהתהילה כמו מאש. טרגדיה יפהפיה שהולכת ומבשילה באופן שמיימי ממש.

האם בתוך הקליפה המטופחת הזו חי אדם מסופק? כשהוא הדליק לה את הסיגריה, פעמיים, הוא הקרין ביישנות וסקס גם יחד, וזאת בדיוק הייתה הסיבה שהיא ביקשה את הסיגריה השנייה.

באמת יפה שם, באפ סטייט. נסו לדמיין מקום כמו סטארס הולו, העיירה הבדיונית של בנות גילמור. הצלחתם? אז אתם כבר שם.

תמיד. שטיינגרט רק הולך ומשתבח, נקודה.

שטיינגרט הוא אחד הסופרים שהכי נעים לעקוב אחר הקריירה שלהם ולבחון את ההתפתחות מספר לספר, את הדרך שבה ההומור הולך ומתעדן – מהפרוע אל האנין ועתיר הסאב-טקסט, תהליך שמגיע לשיאו ב"החברים של סשה", אולי כי סשה עצמו, וזה די ברור, הוא בן דמותו של שטיינגרט. בתוך שדה תרבותי אינסופי שנפרש מהאודיסאה ועד ל-BTS, נעות הדמויות שלו, ברובן צאצאי מהגרים, באמריקה ההולכת וגולשת אל הימין הקיצוני המטורף, צמאות לשבירת הריחוק החברתי, אבודות גם כשהן נראות הכי חזקות. הנוף הכפרי המהמם אינו הדבר היחיד שיפה פה. "החברים של סשה" הא תיקון עצום, אפי, של משקעי עבר היסטוריים, של מכאובי התבגרות, של זמן ומקום. אנשים, זה כל מה שיש לנו בעולם, וזה יקר מפז, אומר לנו שטיינגרט החדש והמפויס – פשוט תהיו בני אדם.